פסק-דין בתיק עבל 300/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דינה אפרתי; בל 002223/03) שדחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעתו בגב כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התש"ה-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי).

2.         המערער טען כי ביום 12.11.01 הרכיב מוט כבד ביחד עם מעבידו ותוך כדי ההרמה חש בכאב חד באופן שלא יכול היה להמשיך לעבוד.

            המערער פנה, לגרסתו, בו ביום אל רופאת המשפחה וסיפר לה על קרות אותו בעבודה והיא נתנה לו כדורים נגד כאבים. לאחר חודש פנה שוב והופנה לאורטופד. האורטופד המשיך בטיפול והמערער הלך לעבודה עם חגורת גב. רק כאשר המצב הרפואי החמיר בתאריך 8.2.02 הוצע למערער לקחת ימי מחלה. ימי המחלה נמשכו עד לחודש ינואר 2003 שאז פוטר.

            המוסד לביטוח לאומי חקר את המערער ואת מעבידו, באותה עת, מר יעקוב עיני ודחה את תביעתו של המערער בטענה כי למערער לא אירע האירוע הנטען בעבודה. המערער פנה בתביעה לבית הדין האזורי בתל אביב. המערער העיד ומטעם המוסד לביטוח לאומי הוזמן להעיד המעסיק לשעבר מר יעקוב עיני.

            בית הדין האזורי בחן את העדויות והמסמכים שהוצגו בפניו אחד לאחד ומסקנתו היתה כי המערער לא הוכיח כי אירעה לו תאונה בעבודה ביום 12.11.01. ועל כך הוגש הערעור שבפנינו.

3.         בישיבת קדם הערעור הסכימו באי כוח הצדדים כי הטיעונים שנשמעו במהלכו יהוו חלק מן הטיעונים בכתב וכן כי בא כוח המערער יגיש השלמה בכתב ואז התיק יועבר למתן פסק דין על ידי המותב.

4.         עיקר טענתו של בא כוח המערער הינה כי מסקנותיו של בית הדין האזורי מן הראיות שגויות וכי המערער שבשלב העדויות כבר לא היה מיוצג לא היה מסוגל להביא את גרסתו בצורה הנכונה והמשכנעת.

            לטענתו, הובאה ראשית ראיה לפגיעה בעבודה ועל כך מן הדין היה לקבל את התביעה.

5.         בא-כוח המשיב טען, לעומתו, כי הערעור הוא על הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי ובית הדין הזה לא יתערב בהן.

6.         דיון והכרעה

לאחר שבחנו את טענות באי כוח הצדדים ואף את הראיות והעדויות שהובאו בפני בית הדין האזורי הננו סבורים כי אין זהו המקרה החריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית.

בית הדין האזורי מפרט ומנמק אחת לאחת את הראיות והמסקנות ובסופו של דבר מסכם ואומר כך:

"6.1     כאמור, אירוע תאונתי הוא אירוע שניתן לאתרו בזמן ובמקום. בעניינו התובע אמנם נקב בתאריך, בו, לטענתו, אירע האירוע, אולם, כפי שהודה, התאריך האמור שוחזר על ידו בהתאם ליום בו ביקר אצל הרופאה. אולם מתוך עיון ברישום של הביקור מיום 12.11.2001, עולה כי אין בו כל רישום באשר לתאונת עבודה, וכל מה שנרשם כסיבת ההפניה הוא תלונה על "כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל הימני ללא נימול".

כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, יש ליתן משקל לאמור ברישומים הרפואיים שנעשו מיד לאחר קרות האירוע. הסברו של התובע, על פיו, 'אני הלכתי לרופאה, וביקשו שאני אביא ממנה תעודה שבאתי מהעבודה, אז היא אמרה לי מה שרשמתי במחשב, זה מה שרשמתי, אני לא זוכרת דבר אחר, אולי לא אמרת לי. אבל הזכרתי לה שאמרתי לה שהגעתי עכשיו מהעבודה. גם לגבי הרמת המוט אמרתי לה אבל היא לא רשמה את זה', לא רק שאין בו כדי לשנות את ברישום הרפואי שנעשה ביום 12.11.2001, מועד בו כביכול אירע האירוע, כלל לא נרשם כי המדובר באירוע בעבודה שקרה בעקבות הרמת מוט, אינו משכנע.

6.2       הרישומים הרפואיים המתייחסים למועדים בהם ביקר התובע אצל ד"ר בראונשטיין וד"ר לוקיץ - אינם עולים בקנה אחד עם האמור בתצהירו של התובע. גם לעניין קבלת חופשת המחלה קיימת סתירה בין עדותו של התובע, לפיה, הוא קיבל חופשת מחלה שלושה חודשים לאחר קרות האירוע, לבין הרישומים הרפואיים מהם עולה כי רק לאחר כ-10 חודשים, ממועד האירוע הנטען, קיבל חופשת מחלה.

6.3       התובע ציין בתביעתו לנתבע כי בעת התאונה היה נוכח מר עיני. גרסה זו נסתרה על ידי מר עיני בהודעתו לחוקר הנתבע, וגם בעדותו בפני לא זכר את האירוע הנטען ('את המקרה הספציפי שאתה מתאר אני לא זוכר'). לא שוכנעתי מההסבר שנתן התובע לכך שמר עיני טען כי לא זכר את האירוע הנטען.

6.4       כמו כן, כעולה מהאמור בסעיפים 3 ו-4 לעיל, קיימות סתירות לא מעטות בין עדותו של התובע בפני לבין האמור בתצהירו, דבר שיש בו כדי לפגוע באמינותו.

6.5       לסיכום, כעולה מן המקובץ, המסקנה המתבקשת היא כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, ולא הוכיח כי ביום 12.11.2001 אירע לו אירוע תאונתי, ועל כן דין התביעה להידחות".

לכך נוסיף את העובדה שלמערער הייתה בעבר תאונה בעבודה והוא הגיש תביעה בגינה למוסד לביטוח לאומי כך שלא ניתן לומר שאינו מכיר את הפרוצדורה המתבקשת לצורך הגשת תביעה.