פסק-דין בתיק עבל 277/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; תיק בל 1477/04) אשר דחה את תביעתה של המערערת להבטחת הכנסה לגבי תקופה שמ-8.01 ועד 3.03.

2.         בישיבת קדם הערעור, הצדדים טענו את טענותיהם ובסופו של הדיון בא-כוח המוסד הודיע כי הוא יבחן אפשרות של ויתור על החוב בגין הבטחת הכנסה ששולמה בהיות המערערת בתל אביב ולחילופין יבדוק אפשרות המלצה למחוק את חובה בוועדה לטיפול חובות ולגבי תקופת שהותה של המערערת באילת יבדוק אפשרות פריסת החוב לתשלומים.

            לאחר ששקל עמדתו, בא כוח המוסד לביטוח לאומי השיב כי המוסד לביטוח לאומי אינו חוזר בו מעמדתו וטוען כי יש לדחות את הערעור וזאת מאחר והמערערת אינה אמינה וכי הוכח שהשימוש ברכב היה יותר משמוש חד פעמי.

            לאור הודעתו זו התבקשה המערערת להודיע אם ברצונה כי יתקיים דיון בעל פה בפני מותב או שתגיש טענותיה בכתב או שינתן פסק דין על פי מה שכבר נאמר על ידה בישיבת קדם הערעור.

            המערערת בחרה להשלים טענותיה בכתב.

4.         מסגרת ההכרעה בערעור שבפנינו היא תקופת מגוריה של המערערת בתל אביב מיום 8.01 עד 4.03 ולגבי התקופה בה היא מתגוררת באילת - אין חולק עוד כי אינה זכאית להבטחת הכנסה.

5.         הרקע העובדתי

א.        המערערת היא אם חד הורית.

ב.         המערערת התגוררה בתל אביב משנת 1998 ועד לחודש אפריל 2003 שבמהלכו עברה להתגורר באילת.

ג.         ביום 21.7.01 המערערת מכרה לטענתה את הרכב מסוג מיצובושי שהיה בבעלותה לאמה (להלן - הרכב) תמורת סך של 20,000 ש"ח כמפורט בזכרון דברים שהוגש לבית הדין.

ד.         ביום 7.8.01 פנתה המערערת אל המוסד לביטוח לאומי, תבעה לקבל הבטחת הכנסה וביום 20.11.01 לאחר שילדה את בנה הוכרה כזכאית לקבל הבטחת הכנסה כאם חד הורית.

ה.        ביום 31.12.01 ערך חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי ביקור בביתה של המערערת והוא מצא, כי המערערת משתמשת ברכב שמכרה לאמה.

            אי לכך הוחלט לבטל את זכאותה לקבלת הבטחת הכנסה.

            המערערת פנתה במכתב ביום 21.2.02 בו הסבירה את השימוש ברכב באותו היום ופנייתה התקבלה והתשלומים חודשו ביום 7.4.02.

            במהלך חודש אפריל 2003 המערערת עברה להתגורר באילת כאשר בתאריך 1.12.03 הודיע המוסד לביטוח לאומי כי היא אינה זכאית עוד להבטחת הכנסה בשל השימוש ברכב וכי נוצר חוב בגובה של 50,943 ש"ח הכולל את התשלומים ששולמו לה בתקופת מגוריה בתל אביב.

            על כך הגישה את תביעתה בבית הדין האזורי ותביעתה נדחתה.

4.         בית הדין האזורי קבע, לאחר שמיעת העדויות שהובאו בפניו, כי יש לראות את הרכב כממשיך להיות בבעלותה של המערערת וזאת מאחר ולא הוכח כי המערערת קיבלה תמורה עבור מכירת הרכב וכל שקיבלה הם תשלומים שוטפים שהאם העבירה לה כסיוע בכלכלתה, וזאת מעבר לסכום שנרשם כמחיר התמורה לרכב.

5.         א.        המערערת הוסיפה וטענה כי מאז מכרה את הרכב לאמה השתמשה

בו באופן חד פעמי כשבנה היה חולה ומעבר לכך לא השתמשה בו.