פסק-דין בתיק עבל 273/05

השופט יגאל פליטמן

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין אזורי בתל אביב (סגנית השופטת הראשית אורלי סלע ונציג הציבור מר אפטר; בל 630/03) בו נדחתה תביעת המערער  להכיר בתאונה שאירעה לו ביום 21.7.2002 כתאונה שאירעה בדרך לעבודה על פי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

2.         על עובדות המקרה אין חולק ולהלן עיקרן:

            א.        המערער הינו נהג אוטובוס בחברת "דן" המתגורר בבית פרטי.

ב.         ביום 21.7.2002 כאשר ביקש המערער לצאת למשמרת הבוקר הוא מעד במדרגות המובילות מדלת הכניסה לביתו אל הרחוב ההולנדי בו הוא מתגורר ונפגע ביד ימין וברגל ימין. 

ג.         אין מחלוקת כי המדרגות עליהן מעד המערער הינם שטח פרטי, חלק בלתי נפרד מחצר ביתו. ואין מחלוקת כי הרחוב ההולנדי בו מצוי ביתו של המערער הינו רשות הרבים.

3.         בית הדין האזורי דחה את התביעה באשר הוא מצא כי בנסיבות המקרה יש לשייך את מדרגות היציאה מהבית לתחום המעון. בית הדין הוסיף כי שאלת הגידור אינה מתעוררת במקרה שלפנינו להבדיל מהנפסק בעב"ל 1018/04 ברוורמן - המוסד, באשר  המדרגות מהן מעד המערער לא שימשו כמעבר ברשות הרבים אלא הם הובילו לבית המערער בלבד כך שהם היוו חלק ממעונו.

4.         לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים סבורים אנו כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו על פי  תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

            חרף האמור, לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי להעיר מספר הערות.

א.        בנסיבות המקרה ברור כי מדרגות ביתו של המערער לא היו דרך מעבר לשום מקום אחר זולת לדלת הכניסה למעונו.  משאין מחלוקת כי המדרגות היו ברשות היחיד שלו, אזי בהתאם לפסיקה רבת השנים שאושרה אף על ידי בית המשפט העליון, ראה למשל ........  - דין הערעור להדחות.

ב.         על מנת להבין הגיונה של ההלכה לפיה הדרך לעבודה מתחילה  אך ורק עם יציאת העובד מרשות היחיד שלו, יש לחזור על  מושכלות ראשונים.  בעקרון נועד ביטוח נפגעי עבודה לתת כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו במקום עבודתו.  ביטוחו של העובד בנפגעי עבודה אף לגבי הדרך מהמעון לעבודה - הינה הרחבת ביטוח היסוד האמור לעיל. אותו ביטוח מורחב הוגבל אך ורק לסיכוני הדרך. לאור האמור נדחו תביעות של עובדים שנפגעו בדרכם לעבודה ממעונם שלא עקב סיכוני הדרך. לאור האמור למשל, חזקת הסיבתיות לא קיימת במקרה של תאונה בדרך לעבודה להבדיל מתאונה עקב גורם חיצוני נראה לעין במקום העבודה.  סיכוני הדרך על פי טיבם הינם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד.  באשר לרשות הפרט, עליו החובה לדאוג לנטרול  הסיכונים מהם הוא עלול להפגע.  פסיקה לפיה הדרך כוללת גם את חצר הבית הפרטי והמדרגות שבו,  משמעה - הכנסת סיכוני הדרך לתחום רשות הפרט. הלכה שכזאת חורגת בעליל על פי הגיונה מתכלית היסוד של הביטוח    המורחב הניתן לעובד בדרכו ממעונו למקום עבודתו. 

5.         סוף דבר,  הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.

השופט שמואל צור

1.         חוק הביטוח הלאומי מגדיר "תאונת עבודה" כתאונה שארעה לעובד "תוך כדי ועקב עבודתו..." (הגדרה בסעיף 79 לחוק) ומרחיב את ההגדרה גם למקרה בו התאונה "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או... מן העבודה למעונו... ועקב נסיעתו או הליכתו זו" (סעיף 80(1) לחוק). קולמוסין רבים נשברו בשאלה מהי - לעניין הגדרת "תאונת עבודה" שבחוק - הנקודה המדויקת בה אדם יוצא ממעונו בדרכו לעבודה או מגיע למעונו בדרכו מן העבודה, היינו - האם הכיסוי הביטוחי מתחיל לחול בדלת היציאה מהדירה או בנקודה בה הוא עובר מרשות היחיד שלו לרשות הרבים. הבחנה זו נוגעת לכל אותם מצבים בהם אדם נפגע בדרך הנמשכת מדלת דירתו אל רשות הרבים, כאשר דרך זו היא בחזקתו או בשליטתו (למשל - חצר של בית פרטי).

2.         סיכום ההלכה בסוגיה זו מופיע בפסק הדין של חברתנו השופטת נילי ארד בפרשת רונן (ע"ע 19/99 המוסד לביטוח לאומי - משה רונן, פד"ע ל"ז, 721). באותו פסק דין נקבע כי הכיסוי הביטוחי אינו חל בתוך ביתו של המבוטח פנימה על כך אין חולק. עוד אין חולק כי הביטוח חל מהנקודה בה נמצא העובד ברשות הרבים. על פי הפסיקה, בתווך שבין רשות הרבים לרשות היחיד, קיים "שטח אפור" אשר במקרים מסוימים יחשב כרשות הרבים ובמקרים אחרים יחשב כרשות היחיד (עמודים 736 ואילך לפסק הדין). לפי הפסיקה, הראציו המבחין בין המקרים הוא מבחן ה"שליטה המלאה" של המבוטח על התחום האפור. כך, בבית משותף, אם המבוטח נפגע בחדר המדרגות שמחוץ לדירה יחול הכיסוי הביטוחי בעוד שבבית פרטי אם נפגע המבוטח במדרגות שבין דלת הכניסה לרחוב - לא יחול הביטוח.

3.         באותו פסק דין סברה חברתנו סגנית הנשיא אלישבע ברק כי עניין לנו בביטוח מכח חוק אותו יש לפרש על פי תכליתו ולכן צריך להשקיף על הסוגיה במבחן אחיד של הדרך לעבודה. מבחן זה, לדעת השופטת ברק, מנטרל את אלמנט הקניין (שאלת הבעלות) ואת אלמנט האשם (מידת השליטה על הדרך) ובוחן אך את השאלה הנקיה אם היה המבוטח בדרך לעבודה ממעונו אם לאו (שם בעמודים 742 - 744).

4.         לימים, בא בפנינו מקרה דומה אשר גם בו התעוררה שאלת הכיסוי הביטוחי ב"שטח האפור", היינו - בתחום חצרים של בית פרטי בדרך מפתח הבית של רשות הרבים (עבל 324/03 אליהו מרצ'י - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם, ניתן ביום 21.2.2005). באותה פרשה בחנה חברתנו השופטת ורדה וירט-ליבנה את הסוגיה על פי מבחני פסק דין "רונן" והגיעה למסקנה שאין כיסוי ביטוחי שכן התאונה ארעה בחצר של בית פרטי. בקשר לכך הבעתי דעתי לאמור:

"אשר  לסוגיית גבולות ה"מעון" לעניין סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, חלקי עם דעתה של חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק בפרשת רונן. אף  אני - כמותה - סבור שפרשנות נכונה של חוק הביטוח הלאומי צריכה להעניק משקל מכריע למבחן התכלית, לאמור - משעה שיצא אדם מפתח דירתו והוא בדרכו לעבודה, יחול עליו הכיסוי הביטוחי שבחוק, אף אם טרם הגיע לרשות הרבים. לטעמי, השיקול הקנייני - כמו גם שיקול ה"שליטה" בקניין - אינו רלבנטי לתכלית החוק. הוא הדין בסוגיית "סיכון הדרך": אף אני בדעה שעניין לנו במאטריה של ביטוח בה אין רלבנטיות לשאלת ה"אשם". עם זאת, מקובלת עלי ההלכה כי תאונה עצמית (אידיופטית) אינה מכוסה על ידי הביטוח שבחוק".

            נקודת מחלוקת זו לא באה לכלל הכרעה באותו מקרה מן הטעם שעל פי המימצאים העובדתיים היה מדובר בתאונה "עצמית" (אידיופטית) שלכל הדעות אינה מכוסה על ידי הביטוח.

5.         והנה היום שבה סוגיה זו ועומדת בפנינו ונקודת המחלוקת מתחדדת. חבריי הנשיא סטיב אדלר והשופט יגאל פליטמן הולכים בתלם ההלכה המסוכמת בפסק דין "רונן". לדידם, המערער נפגע במדרגות המובילות מדלת דירתו אל הרחוב ולכן הוא נמצא "ברשות הפרט" ולכן לא חל עליו הכיסוי הביטוחי. לעומתם, אני מחזיק בדעתי כי יש לנקוט במבחן התכליתי של הדרך לעבודה. לפי מבחן זה, משעה שיצא אדם מפתח דירתו בדרכו לעבודה, יחול עליו הכיסוי הביטוחי. זו מטרת החוק וזו תכליתו. לעניין זה, מה לי בית משותף ומה לי בית פרטי, מה לי "שליטה" פרטית של אדם על חצרו ומה לי "שליטה" חצי פרטית של דיירי בית משותף על חדר המדרגות.