פסק-דין בתיק עבל 269/98

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגן השופט הראשי שמואל גוטמכר ונציגי הציבור מר תורג'מן ומר יגר; דב"ע נ"ה/267-0), בו נדחתה  תביעת המערער (להלן גם - מר עיאס) להצהיר כי אין הוא חייב בתשלום דמי ביטוח כעצמאי, משנת 1988 ואילך. כמו כן נדחתה תביעת המשיב (להלן - המוסד) לתשלום חוב  דמי ביטוח  שמר עיאס לא שילמם כעצמאי. הערעור שבפנינו הינו ערעורו של  מר עיאס, כנגד דחיית תביעתו. למען בהירות הדברים נביא כבר בפתח פסק דיננו את הגדרת "עובד עצמאי", כפי שהייתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח - 1968 במועד הרלוונטי להליך זה, כדלקמן " 'עובד עצמאי' - לעניין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק אותה תקופה במשלח ידו, שלא כעובד, לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע...".

2.      בשל פרישתו של השופט יעקב נויגבורן ובשל אילוצי בית הדין, הוחלף המותב שהחל בשמיעת הדיון בהליך, לאחר שניתנה לכך הסכמת באי כח  המערער והמוסד.  

3.      העובדות הרלוונטיות לענייננו כפי העולה מפסק הדין קמא, הינן כדלקמן:  המערער החל לעבוד כעצמאי בשנת 1986 בשותפות עם מר מזרחי.  ככל הנראה לא עלו עסקי השותפות יפה ולפי תצהירו, החל המערער לעבוד כשכיר בחברת צוות מעולה בע"מ במשרה מלאה החל משנת 1988. בשנת 1989 הגיש מר עיאס למוסד "הודעה על שינוי סוג" (טופס 6114). בטופס האמור צויין כי המערער הינו שכיר ועצמאי וכי מספר שעות עבודתו כעצמאי בממוצע לשבוע הינו 20. במהלך הדיון בבית הדין האזורי ביקש המערער לשכנע את בית הדין, כי טעות נפלה מלפניו או מלפני רואה החשבון, בשירותיו נעזר, וכי בתקופה הנדונה לא עסק במשלח ידו  כעצמאי יותר משתיים עשרה שעות בשבוע ולפיכך אין הוא חב בדמי ביטוח כעצמאי. בחקירתו הנגדית ציין המערער בקשר  לרישום בטופס  כי " אני לא יודע ולא זוכר אם אני כתבתי את זה... יש טעות ולא ידוע מי עשה אותה". ואילו רואה החשבון, מר אליאס חורי ציין -  " אני מילאתי אותו בכתב ידי כולל ציון העובדה שרשמתי שמספר השעות בממוצע לשבוע היה 20 שעות. אבל אני אומר שזו טעות". מר עיאס המציא עוד מספר תצהירי עדים מטעמו, מהם עולה כי  היתה לו עבודה מועטה בלבד בשותפות. כן ציינו חלק מן המצהירים, כי הציון לפיו עבד המערער 20 שעות הינו חודשי ולא שבועי וכי חלה טעות ברישום. להשלמת התמונה יצויין, כי בשנת 1994 היו מגעים בין מר עיאס לבין המוסד.  מר עיאס ביקש שלא לחייבו בדמי ביטוח כעובד עצמאי מינואר 1988.  המוסד דחה את הבקשה, בציינו כי: " מאחר והצהרת בזמנו ב - 04.10.89 שהינך שכיר ועצמאי ומספר שעות עבודתך בממוצע לשבוע כעצמאי 20 שעות החל מ - 01.01.88. מעמדך שונה לשכיר החל מ - 01.05.94 בלבד".

4.      עיקר טעמו של  בית הדין לדחיית התביעה היה בעובדה שבכתב התביעה ובתצהיר המערער, לא נזכרה הטענה לעניין הטעות ברישום מספר שעות העבודה השבועיות. בעניין זה פסק בית הדין לאמור " אין בפנינו כל תשתית עובדתית וראיתית מצד התובע כי אכן היתה טעות, שהרי לאימרה טעות שנזרקה לחלל האויר ללא כל יסוד מוצק רק בתצהירו של רואה החשבון לא הובא כל שמץ של הוכחה". 

5.      בהודעת הערעור שהגיש מר עיאס, הוא חזר על טענותיו העובדתיות, תוך  מתן דגש מיוחד לטענה כי את שותפו מר מזרחי פטר המוסד מתשלום דמי ביטוח כעצמאי וכי יש לנהוג בו מנהג שווה.

בעניין זה הצהיר בא כוחו של מר עיאס לפרוטוקול בעת הדיון בפנינו, כי " אנו מוכנים שהתוצאה של מזרחי יחייב (כך במקור) גם אותנו".

נדון בטענותיו העובדתיות של המערער ואף בטענתו שהמוסד לא נהג בו דין שווה לזה של מר מזרחי, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

6.      לא מצאנו לקבל את טענותיו העובדתיות של מר עיאס, לפיהן עבד בתקופה מושא ההליך פחות משתיים עשרה שעות בשבוע.  לאור  הנסיבות, בהן דיווח מר עיאס בעבר למוסד על נתונים אחרים מאלו להם טען בתביעתו, היה מקום כי יובאו עדויות ברורות  באשר למספר שעות העבודה של מר עיאס כעצמאי, חלף הסתפקות בציון הכללי כי עבד פחות משתיים עשרה שעות בשבוע. בתצהירים שהגיש מר עיאס מטעמו לא מצאנו עדות פוזיטיבית ברורה באשר לשעות עבודתו המדויקות כעצמאי. 

7.      נוסיף, כי בהתייחסותנו לדיווחיו של מר עיאס למוסד, אין אנו מתייחסים רק לטופס "הודעה על שינוי סוג" משנת 1989, הנזכר לעיל, אלא גם לטופס בקשה לתקון מקדמות לשנת המס 1988.  בטופס זה, שהגיש מר עיאס ביום 03.10.89, צויין בסעיף הנימוקים להקטנת המקדמות " אבקש לערוך תיקון 1988 ותיקון מקדמות 1989... ההכנסה לפיה חושבו לי המקדמות בחודשים  ינואר - אוגוסט 89 גבוהה מהכנסתי בחודשים אלה, שהיא בסך הפסד".  נמצאנו למדים כי בשנת 1989 ידע מר עיאס כי הינו מחוייב במקדמות דמי ביטוח כעצמאי, אך לא פנה למוסד בטענה כי הינו עוסק במשלח ידו כעצמאי פחות משתיים עשרה שעות בשבוע. כן לא טען כי יש לחשב את דמי הביטוח שהינו משלם כשכיר בלבד. לא זו אף זו, המוסד דרש את תשלום דמי הביטוח שבמחלוקת. הוצגו למשל דרישות חוב אשר חושבו לספטמבר 1989 וליוני 1993. בא כח המוסד טען בעניין זה בבית הדין האזורי בנצרת (שם נדונה בתחילת ההליכים בקשה לעיכוב הליכי הגביה) כי " היו דרישות לתשלום כעצמאי, והתובע שילם סכומים חלקיים, ביניהם 2000 ש"ח לפי הקבלה שהוגשה היום" (קבלה הנושאת תאריך 28.09.89, אשר הוגשה כמוצג בבית הדין).  מכאן, וכאמור לעיל, מר עיאס ידע על  קיום חוב דמי ביטוח בשל סיווגו, אך לא טרח לפנות להסדרת הסיווג אלא בשנת 1994.    

8.      אשר לטענת מר עיאס כי המוסד לא נהג בו ובמר מזרחי דין שווה -  כדי לבחון טענה זו, המציא המוסד בעת הדיון בפנינו  סיכום של דין וחשבון רב שנתי בעניינו של מר מזרחי, ממנו עולה כי הנ"ל שילם דמי ביטוח כעצמאי בשנים 87 - 89 וכי רק לאור בקשתו משנת 1992 נסגר תיקו כעצמאי החל מיום 01.07.91. כפועל יוצא מכך הודיע המוסד, כי "המשיב הסכים, לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבות, להכיר במערער כשכיר בלבד החל מיום   01.07.91". מר עיאס לא הסכים שסיווגו כשכיר יחול רק משנת 1991, ובמענה להודעת המוסד צירף מכתב של רואה החשבון מר ח'ורי, לפיו " המוסד לביטוח לאומי לא חייב את מר מזרחי יעקב בדמי ביטוח לאומי מעבודתו כעצמאי לגבי השנים הנ"ל (1986 - 1990), כאשר הכנסתו זו לא עלתה על הכנסתו ממשכורת באותה שנה".  יצויין כי, על פני הדברים, רואה החשבון מר ח'ורי ייצג את מר מזרחי בפני המוסד רק בחלק מן השנים הרלוונטיות. כך, למשל, בטופס דין וחשבון רב שנתי שהגיש מר מזרחי ביום 27.11.88 צויין כי מייצגו בפני המוסד הינו מר לילו אהרון. באמור יש אולי כדי להעלות לפחות ספק באשר לנתונים שבמכתב.

9.      לאחר שעיינו בכלל  החומר שבפנינו, לרבות בהצהרת המוסד בעניינו של מר מזרחי ובמסמכים שהובאו לתמיכה בגרסת המוסד, לא מצאנו לקבל את גרסת המערער כי הופלה לרעה ביחס למר מזרחי. לא מצאנו כי המסמכים שהציג המוסד באשר למר מזרחי נסתרו על ידי המערער ועדיו.  המוסד אף פירט את סכומי דמי הביטוח ששילם מר מזרחי כעצמאי בשנים האמורות. גובה דמי הביטוח ששילם מר מזרחי, אפשר שהושפע מגורמים שונים,  ואין ללמוד ממנו גזירה שווה לעניינו של מר עיאס.

עם זאת רשמנו לפנינו את הצהרת  המוסד כי מר עיאס יחשב כשכיר  בלבד, החל מיום 01.07.91.

10.  אשר לגובה סכום דמי הביטוח שעל מר עיאס לשלם כעצמאי לשנים            88 - 91,  המוסד ציין בסיכומים שהגיש לבית הדין קמא, כי לאור העובדה שהדיון נסב על החבות, נושא גובה החוב יחושב לאחר ההכרעה בסוגיה זו ויתכן שיהיה צורך " לערוך חשבון מחדש". לאחר שיחושב סכום החוב, ככל שנותר כזה לשנים 88 - 91, יוכל מר עיאס לפנות למוסד ובמידת הצורך אף לבית הדין, אם  ייוותרו לו השגות על חישוב הסכום נוכח כלל הנסיבות.

11.    סוף דבר - לאור האמור דין הערעור להידחות,  בכפוף לאמור בהצהרת בא כח המוסד שבסעיף 9 לעיל. אין צו להוצאות. בית הדין מבקש להתנצל על העיכוב במתן פסק הדין שארע בשל תקלה.

ניתן היום, י"ד אדר א'   התשס"ה (23 בפברואר 2005), בהעדר הצדדים.

                _______________      ______________  _________________________

                 הנשיא סטיב אדלר         השופט שמואל צור         השופטת ורדה וירט - ליבנה

          ______________________            _________________________

     מר שלום חבשוש , נציג עובדים            מר דוד בן - הרוש , נציג מעבידים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: