פסק-דין בתיק עבל 269/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         המערער, עורך דין במקצועו, לקה באוטם שריר הלב ביום 14.4.98 וביקש כי המוסד לביטוח לאומי יכיר באוטם כפגיעה בעבודה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: החוק" או " חוק הביטוח הלאומי").

            המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של המערער מן הטעם שלא היה אירוע חריג עובר למועד בו לקה באוטם.

            המערער פנה בתביעה לבית הדין האזורי תל אביב (השופטת אהובה עציון; בל 1465/00) שדחה את תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כפגיעה בעבודה בהעדר אירוע חריג בעבודה עובר למועד בו לקה המערער באוטם.

            על כך הגיש המערער ערעור ובישיבת קדם הערעור שנתקיימה בפני חברי השופט יגאל פליטמן הצהירה באת כוח המוסד כי:

" בעקבות המלצת בית הדין הנני מוכנה לבדוק האם בנסיבות המקרה יוסכם עלינו שעניינו של המערער יוחזר לבית הדין על מנת שימונה מומחה רפואי לפניו תהא החלטת עובדות מפורטת הן לגבי השתלשלות הארועים מרגע הגעתו של המערער לבית המשפט באשדוד ועד שובו לביתו בתל אביב, עליהם אין חולק והן לגבי עבודתו הרגילה כעו"ד כעולה מהראיות שהוגשו".

            המערער הסכים להצעת בית הדין ומשהודיעה באת כוח המוסד על הסכמה ניתן תוקף של פסק דין לאמור לעיל. (עב"ל 1281/01 ניתן ביום 2.9.03).

            בית הדין האזורי, בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי, מינה כמומחה יועץ רפואי (להלן: המומחה) את ד"ר ידעאל הר-זהב על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה של המערער לבין אוטם שריר הלב בו לקה.

2.         בית הדין האזורי תאר את העובדות הרלבנטיות כך:

" א.      התובע, יליד שנת 1933, עורך דין עצמאי במקצועו משנת 1964, ומתמחה בעיקר בתחום המשפט הפלילי והרבה להופיע בבתי המשפט וכן בבית הדין למשמעת של המשטרה.

ב.         התובע היה מופיע בבתי המשפט אחת ליומיים ולעיתים יום אחר יום, ואף היה מורגל, במגעיו עם אנשי המזכירויות בבתי המשפט השונים, להיתקל ביחס בוטה מצידם.

ג.         ביום 14.4.98 חול המועד פסח נסע התובע לבית משפט השלום באשדוד כדי להגיש תביעה ובקשה לצו עיקול זמני בשם לקוחה שלו.

ד.         התובע הגיע ב-09:00 לבית המשפט, נכנס למזכירות וביקש להגיש החומר לפתיחת התביעה.

            הפקידות התעלמו מבקשת התובע להגיש המסמכים, והוא התרגז ויצא והמתין כעשר דקות נוספות ואזי נקרא לחדר המזכירות ועניינו טופל.

ה.        מאחר שהתובע הגיש בקשה לצו עיקול זמני נאמר לו ע"י הפקידה כי בקשתו הועברה לעיונה של שופטת ולמתן החלטה.

ו.          כעבור 15 דקות נוספות נאמר לתובע על ידי פקידת בית המשפט כי השופטת סירבה ליתן הצו המבוקש מאחר שלא הוגש תצהיר מטעם התובעת (הלקוחה של התובע).

ז.         התובע, שסבר כי החלטת השופט שגויה, ביקש להיכנס אל לשכתה אך נענה בשלילה ע"י הפקידה.

            בשב זה החל התובע, לטענתו, לחוש אי נוחות, חרדה ופיק ברכיים וכאב בלסתות.

ח.        לאחר שהפקידה נכנסה שוב אל לשכת השופטת ושבה עם תשובה נחרצת לפיה השופטת מסרבת לקבל את התובע בלשכתה, הוא נאלץ להכין תצהיר ולהחתים עליו את לקוחתו.

            התובע ביקש ממזכיר ראשי של בית המשפט רשות להדפיס את התצהיר במזכירות בית המשפט אך נדחתה ונאמר לו כי יתקבל גם תצהיר בכתב יד.