פסק-דין בתיק עבל 260/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט שמואל טננבוים; בל 2726/02) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן גם החוק).

העובדות הנוגעות לענייננו

2.         המערער עובד כקונדיטור מזה כ-25 שנה, ועבד לאורך השנים במטבחים גדולים. בין השנים 1989 ל-1997 עבד המערער באולם השמחות "גן אורנים". במהלך עבודתו היה המערער חשוף לרעשים של מיקסרים (ביניהם מכשיר מיקסר מסוג KERMIX, לידו עבד המערער מדי פעם בין שעה לארבע שעות ביום), מערבלי בצק, בלנדרים שונים, מזגנים, ורעש של נפילת כלי מתכת על שולחנות ומשטחי נירוסטה. כן היה המערער חשוף במהלך עבודתו ב"גן אורנים" לרעש הרמקולים באירועים השונים. במהלך עבודתו ב"גן אורנים" אובחן המערער כסובל מליקוי שמיעה. תביעתו למוסד לביטוח לאומי להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה נדחתה ביום 20.11.01. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי.

ההליך בבית הדין האזורי

3.         המערער ביקש להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה בדרך של מחלת מקצוע או לחילופין בדרך של מיקרוטראומה. אחד התנאים להכרה בליקוי שמיעה שנגרם עקב חשיפה לרעש כמחלת מקצוע הינו עבודה ברעש ממוצע של לא פחות מ-85 דציבל. בין הצדדים התעוררה מחלוקת האם המערער אכן עבד בתנאים של חשיפה לרעש מזיק ברמה המספיקה להכרה בליקוי השמיעה כמחלת מקצוע.

4.         המערער הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, מהנדס האקוסטיקה מר עמוס יפה. בחוות דעתו, מיום 21.11.03, קבע מר יפה כי המערער היה חשוף במהלך שנים ארוכות בכל יום לרעש מזיק "במפלסים הגבוהים פי כמה וכמה ממפלסי הרעש המותרים". על פי מדידותיו, מצא מר יפה כי מפלס הרעש שנמדד בעת פעולת המיקסר מסוג KERMIX (להלן גם המיקסר) הגיע ל-97.2-96.7 דציבל בעת פעולה ורעש הרקע בעת שהמיקסר הושבת נמדד ב-78.5 דציבל.

5.         המוסד לביטוח לאומי הציג מטעמו שני מסמכים מאת מר ארקדי קניז'ניק, בודק מעבדתי מוסמך מטעם המוסד לבטיחות וגהות. במסמך הראשון, מיום 26.6.01, נכתב כי עוצמת הרעש של המיקסר שנמדדה ביום 21.6.01 עומדת על 80.1 דציבל. במסמך השני, מיום 23.2.04, חוזר מר קניז'ניק על האמור במסמך הראשון, ומוסר כי " לא מוכרת לנו במטבח מכונה שמייצרת רעש גבוה כמו 97.2 ( A ) dB". מר יפה ומר קניז'ניק נחקרו בבית הדין האזורי על האמור בחוות הדעת ובמסמכים.  

6.         בית הדין האזורי קבע, בהחלטה מיום 18.7.05, כי בהתחשב בחקירה הנגדית של המומחים, הוא מעדיף את הנתונים שפורטו בחוות הדעת מטעם מר קניז'ניק, ולפיכך קבע כי לא הוכח שהמערער עבד ברעש הגבוה מ-85 דציבל. בית הדין האזורי ביסס את החלטתו על הנימוקים הבאים:

א.     חוות הדעת של מר קניז'ניק הוכנה בסמוך לאחר הגשת תביעתו של המערער ואילו חוות הדעת של מר יפה הוכנה מספר שנים לאחר מכן;

ב.      חוות הדעת של מר קניז'ניק נעשתה בשיתוף פעולה עם המעסיק ואילו חוות הדעת של מר יפה נעשתה רק בנוכחותו של המערער עצמו ללא נוכחות של נציג מטעם המעסיק;

ג.      חוות הדעת של מר קניז'ניק נערכה על ידי גוף אובייקטיבי, המוסד לבטיחות ולגיהות, ואילו חוות הדעת של מר יפה היא חוות דעת מטעמו של המערער.

עם זאת, נקבע כי קיימת תשתית עובדתית מספקת, לכאורה, לפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו לעניין הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתו של המערער לבין ליקוי השמיעה.

7.         בית הדין האזורי מינה את ד"ר דן ניר כמומחה-יועץ רפואי (להלן גם המומחה). בשאלות שהופנו למומחה צוינו העובדות הרלוונטיות בדבר תנאי עבודתו של המערער. כן צוין כי " אין הוכחה כי עוצמות הרעש להן היה חשוף התובע במהלך כל תקופת עבודתו עלו על 85 דציבל".

השאלות שהופנו למומחה נוסחו כך:

" א.      מהן הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע באוזניו ובכושר השמיעה שלו?

ב.   האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3 לעיל?

ג.   האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסידרה של פגיעות זעירות כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסויים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהיא התופעה ממנה סובל התובע כיום  (מיקרוטראומה),  או שמא מדובר בהליך תחלואי (כך במקור - ו.ו.ל) מתמשך?"

8.         המומחה השיב לשאלות בית הדין כדלקמן:

"א. התובע סובל מליקוי שמיעה מעורב דו צדדי בדרגת חומרה בינונית. ליקוי השמיעה מתועד ברישומים בתיק א.א.ג. בקופ"ח, כבר מ-27.6.96. בכל ביקוריו במרפאת א.א.ג. בקופ"ח לא מתועדת תלונה של טנטון, עד לתקופה האחרונה (2/06).