פסק-דין בתיק עבל 254/06

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (בל 12165/03; השופטת אורנית אגסי ונציג הציבור מר יורם גורדון) בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע שקרה לו לטענתו ביום 6.10.02 כתאונת עבודה.

2.         עובדות המקרה כפי שעולות מפסק הדין בבית הדין האזורי:

המערער עובד כנהג משאית. עפ"י טענתו, ביום 6.10.02 אירעה לו תאונת עבודה בכך שהוא מעד תוך כדי ירידה ממדרגות המשאית ודריכה על אחת ממדרגות המשאית, אחז אינסטינקטיבית בידית דלת המשאית ונחבט במכה חזקה בגבו. תביעתו למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי פגיעה נדחתה. מכאן התביעה לבית הדין האזורי.

המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלת קיומו של האירוע התאונתי הנטען. לא היתה מחלוקת כי המערער סבל מכאבי גב עובר לאירוע הנטען.

3.         בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער. נקבע כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי אירעה לו תאונת עבודה. נקבע כי המערער לא הציג גרסה ברורה, אמינה וחד משמעית של אירוע התאונה, ונתגלו סתירות רבות בין עדותו, המסמכים שהציג, הודעתו וחקירתו הנגדית.

להלן עיקרי ממצאיו של בית הדין האזורי בפסק הדין והסתירות העולות בגרסאות המערער:

א.  עפ"י כתב התביעה ותצהיר העדות הראשית מטעם המערער נטען כי ביום 6.10.02 הוא נפגע בגבו ונפל תוך כדי עבודתו כנהג משאית.

ב.   בהודעה לחוקר המוסד מיום 12.3.02 ובחוות דעת תעסוקתית שצירף המערער לכתב התביעה נטען כי כלל לא נפל אלא "מר מלכה ירד מהמשאית החליק וגופו התעקם, אך הוא לא נפל".

ג.   המערער טוען בהודעתו לחוקר המוסד כי לאחר שהחליק "נחתתי על הכסא של הנהג".

ד.   המערער הוסיף בהודעתו כי לאחר האירוע המשיך לעבוד כרגיל לאורך כל החודש, וכחודש לאחר האירוע החלו להופיע כאבים חזקים בגבו.

ה.  המערער הסביר את השינוי בגרסותיו לעניין תחילת מועד הכאבים בכך שמדובר בהחמרה של הכאב. בית הדין האזורי דחה הסבר זה לאור טענת המערער בכתב התביעה ובתצהיר כי לאחר קרות האירוע לא היה יכול לזוז מרוב כאב.

ו.   טענת המערער כי החקירה שנערכה ע"י חוקר המוסד רוויה בפרטים לא מדויקים נדחתה. גרסת המערער לאירוע הנטען שונה באופן מהותי מהנטען על ידו לחוקר המוסד.

ז.   המערער מסר גרסאות שונות לגבי המרפאה אליה פנה לאחר האירוע, ולא הוצגה כל תעודה רפואית מיום האירוע. מעדותו של ד"ר ברקלי, מנהל המרפאה בבית שמש שם נטען כי טופל המערער, לא ניתן להסיק כי התיעוד הרפואי שהוגש מיום 6.11.02 הוא רישום שגוי מיום 6.10.02, מפאת חוסר ידיעה של ד"ר ברקלי על סדרי הרישום והשחזור של הרישומים הידניים.

ח.  למרות טענת המערער כי מעולם לא ביקר אצל רופא ביום 6.11.02, קיים רישום כי הלה ביקר ביום זה אצל ד"ר קוסקין.

ט.  המערער טען כי עד לקרות האירוע לא קיבל זריקה לטיפול מעולם, אולם גרסתו הופרכה בחקירה הנגדית.

י.   אף ממגוון המסמכים הרפואיים שהוגשו לבית הדין ניתן להבחין בסתירות מהותיות לעניין נסיבות האירוע הנטען.

מכאן הערעור שבפנינו.        

4.         הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב.

5.         טענות הצדדים: