פסק-דין בתיק עבל 236/05

השופטת ורדה וירט -ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת ורד שפר ונציגי הציבור מר פרל רפאל ומר מיבר דני; בל 1148/02), אשר דחה את תביעת המערער להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן - "החוק" או "חוק הביטוח הלאומי").

2.         המערער היה מורה לחינוך גופני במשרד החינוך ומאמן כדורסל משנת 1960,  לכן היה חשוף לרעש סביבתי של התלמידים, לפגעי מזג האוויר, לכדורים שעפו ולעיתים למכות בפנים ובראש מהדגמות בקרב מגע.

3.         בשנת 1994 התחיל המערער לחוש ירידה בשמיעה וסחרחורת ואובחן כי הוא סובל מליקוי שמיעה, טנטון קבוע וממחלת המנייר.

4.         במסגרת הדיון בבית הדין האזורי, הגיש המערער חוות דעת של מומחה מטעמו, דוקטור רוזן, אשר ציין שברוב המקרים הגורם  למחלת המנייר אינו ידוע, אולם ב-10% מהמקרים נמצא כי רעש או מכות בראש גרמו למחלת המנייר, לשיטתו מאחר שהמערער איש בריא אין לשלול את האפשרות שהמכות בראש והרעש גרמו למחלת המנייר.

5.         מטעמו של בית הדין מונתה מומחית, ד"ר אורי נחמה, אשר קראה את חוות דעתו של המומחה מטעם המערער וחוותה דעתה, שהפגיעה אינה נובעת ממיקרוטראומה כתוצאה מחשיפה מצטברת לרעש, אלא כתוצאה ממחלת המנייר.

            בשאלות ההבהרה השיבה, כי מחלת המנייר יכולה להיווצר כתוצאה מחשיפה לרעש כאשר מדובר ברעש של ירי. חבלות בראש יכולות לגרום למחלת המנייר כאשר החבלות הן חמורות למשל כתוצאה מתאונת דרכים.

המומחית הוסיפה הסתייגות: "שאם ניתן להוכיח כי החשיפה לרעש במסגרת העבודה היתה מתאימה לתנאים הנדרשים לחשיפת רעש מזיק, או לחילופין  כי אותן טראומות שנגרמו עקב משחקי הכדור, או סיבות אחרות יכולות לגרום לנזק - אזי ורק אז - ניתן יהיה לקבל את הטראומה הפיסית או האקוסטית כגורם למנייר דו צדדי."

6.         לאור ההסתייגות נשמעה עדות המערער ומונה מומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין, דוקטור גולדשר, אשר כתב בחוות דעתו, כי מחלת המנייר ממנה סובל המערער היא מחלה קונסטיטוציונאלית טבעית. מחלה זו גרמה לירידה הקשה בשמיעתו של המערער. יתכן שבמשך השנים נתווספה גם תרומה כלשהי של נזק הקשור לתנאי עבודתו של המערער. תרומה זו אם היתה, איננה דומיננטית.

המומחה דוקטור גולדשר, חיזק חוות דעת זו בתשובותיו לשאלות ההבהרה בהם הוסיף: יתכן שחלק קטן מאוד, אם בכלל, ממחלתו של המערער הושפע על-ידי תנאי עבודתו.

7.         על סמך חוות הדעת הרפואיות בית הדין האזורי פסק, כי אין לראות בליקוי השמיעה או הטנטון מהם סובל המערער כמחלת המקצוע. וכן פסק, כי המערער סובל מליקוי שמיעה וטינטון שנובעים ממחלת המנייר בה לקה המערער, מחלה זו אינה נובעת מתנאי העבודה, וככל שאלו תרמו לה - השפעתם פחותה בהרבה מהתחלואה הטבעית. על פסק דין זה הוגש הערעור שבפנינו.

8 .         במהלך ישיבת קדם הערעור ביום 26.6.05, צורפו לתיק הרפואי שני מסמכים נוספים אשר המערער לא ידע האם היו בפני המומחים הרפואיים. בנוסף, באי כוח הצדדים הסכימו, כי תופנה שאלת הבהרה למומחית דוקטור נחמה אורי לגבי השפעת תנאי העבודה. כן הוסכם, כי לאחר קבלת תשובתה, הצדדים ישלימו טענותיהם בכתב והתיק יועבר למתן פסק דין על ידי המותב. 

9.         אל המומחית, דוקטור אורי נחמה, הופנתה שאלה בזו הלשון:

                        " האם אילולא תנאי העבודה כפי שמתוארים בחלק העובדתי בהחלטת בית הדין האזורי היה מצבו של המערער שונה מכפי שהוא היום בנושא המנייר ובנושא השמיעה והטינטון והמומחית מתבקשת אם ניתן, ככל שניתן, להתייחס לכל אחד מהרכיבים ."

 על כך השיבה המומחית,  ד"ר אורי נחמה, ב-29.7.05 כי:

"תנאי עבודתו של הנפגע כפי שמתוארים בחלק העובדתי- לא היו משנים ולא שינו את מצבו של הנפגע כפי שהוא היום. השמיעה ירדה עקב מחלת מנייר ברורה ועקב הטיפול אותו קיבל בעבור מחלת מנייר. ירידת השמיעה והטינטון נובעים ממחלת המנייר ולא מהחשיפה לרעש - כמורה לספורט."

10.       בא כוח המערער טען, בהשלמת טיעוניו בכתב, כי מחוות דעת של הדוקטור אורי נחמה, עולה כי היא לא שינתה את דעתה שהחבטות גרמו למחלת המנייר ומחלה זו גרמה לנזק בשמיעה ולטינטון.

11.       לעומתו באת כוח המוסד לביטוח לאומי טענה, בהשלמת טיעוניה בכתב, כי יש לדחות את הערעור נוכח תשובת ד"ר אורי לשאלת ההבהרה אשר שוללת את הקשר בין עבודת המערער לבין מחלתו.

12.       למקרא חוות הדעת של המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית הדין, עולה כי במקרה שבפנינו לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלת המנייר. קביעה זו מתחדדת לאור תשובתה הברורה והחד משמעית של ד"ר אורי נחמה לשאלת הבהרה שהופנתה על ידינו.