פסק-דין בתיק עבל 220/06

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור מר סאטא סאלחה ומר דן מיבר; בל 2414/01) בו נדחתה תביעת המערערת לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, מן הטעם שבבעלותה נכס מקרקעין, מטע תפוחים ושההכנסה הרעיונית ממנו בצירוף קיצבת זקנה - שוללת זכאותה לאותה הגמלה.

2.         להלן עובדות המקרה הצריכות לעניינינו:

א.        המערערת תושבת מג'דל שמס שברמת הגולן.

ב.         ביום 14.11.97 נפטר בעלה פח'ר אלדין נסראלדין (להלן - המנוח).

ג.         המנוח היה הבעלים של כ-5 דונם מטע תפוחי עץ ושזיפים אותו ירש מהוריו. ( נ/3 אישור מועצת הפירות).

ד.         המנוח לא השאיר צוואה טרם פטירתו, והמערערת לא פנתה לערכאה כלשהיא לקבלת צו ירושה. (עדותה עמ' 2 לפרוטוקול).

ה.        המערערת עושה שימוש בחלק מהנכס ומפיקה ממנו טובת הנאה (דברי בא כוחה בדיון מיום 20.6.02).

ו.         ביום 12.9.01 הגישה המערערת תביעה חוזרת לתשלום גמלת הבטחת הכנסה,אלא שזו נדחתה בהסתמך על ערך הקרקע של אותו מטע על פי חוות דעת שמאי (נ/2 ו-נ/1).

3.         בפסק דינו קבע בית הדין קמא וזאת:

"א.      על יסוד הראיות שהוצגו בפנינו התובעת הינה הבעלים של המקרקעין הנ"ל.

ב.         הטענה כי הקרקע שייכת לאחיו של המנוח דינה להידחות.

ג.         הסכום שנפסק על ידי השמאי לא הופרך.

ד.         בהתייחס לעיל דין התביעה להידחות".

4.         המערערת הגישה ערעור על דחיית תביעתה.

עיקרי טיעונו של בא כוחה היו כדלקמן:

א.        טעה בית הדין קמא עת קבע את "הבעלות עפ"י הצהרת המערערת, בדבר בעלות בעלה המנוח על הקרקע, מבלי לקחת בחשבון גם את הצהרתה בדבר מעבר הקרקע בפועל לאחי בעלה המנוח, עפ"י נוהג/מנהג בני העדה הדרוזית ברמת הגולן".

ב.         טעה בית הדין קמא עת ראה באישור מועצת הפירות ראשית ראייה לעניין בעלות, והתעלם מאישור מאוחר יותר, לאחר פטירת המנוח, שמראה שהיום אין שום רישום של קרקע על שם המערערת.

ג.         טעה כבוד בית הדין קמא עת קבע כי לא הופרך הסכום שקבע השמאי.

5.         בא כח המוסד סמך טיעוניו על פסק דינו של בית הדין האזורי.