פסק-דין בתיק עבל 190/03

בית הדין הארצי לעבודה

יעקב מורון                                                                  ה מ ע ר ע ר

המוסד לביטוח לאומי                                               ה מ ש י ב

לפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה

נציג עובדים מר אבישי ספיר, נציג מעבידים מר חיים בנימיני

המערער - טען בעצמו

בשם המשיב - עו"ד שלומי מור

פ ס ק - ד י ן

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (השופטת  רות בהט; בל 972/99), שדחה את תביעתו של המערער להכרה בכאבי הגב מהם הינו סובל כפגיעה בעבודה. קודם להגשת התביעה לבית הדין, דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) את התביעה שהגיש לו המערער בעניין זה.

2.       טופס ההודעה על פגיעה בעבודה הוגש על ידי המערער למוסד בתאריך 24.12.98. בטופס צויין תאריך הפגיעה כיום  20.02.94, ובאשר לתאור הפגיעה צויין בטופס כדלקמן "הועסקתי בחברת גל מרין תיקוני אוניות ומכולות וקרונות רכבת. כתוצאה מעבודה פיזית קשה ביותר הרמת משקל יתר, עבודה בפטיש 5 ק"ג וליבר 10 טון לישור ומתיחת מכולות ושעות עבודה בלתי שגרתיות, כפי שנקבע על ידי רופא מומחה 30% נכות בגין הפגיעה". בהודעת הדחייה צויין כי "על פי המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/ עיסוקך במשלח ידך, ואשר גרמו לכאבי הגב. לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".  

3.      בית הדין דחה את תביעת המערער מחמת השיהוי בהגשתה. בית הדין ציין בפסק דינו מיום 30.04.00 (להלן - פסק הדין הראשון),  כי "במקרה דנן יש צורך באימות עובדות, והשיהוי בהגשת התביעה מקשה על הנתבע את הבירור בדבר תנאי העסקתו של התובע".  המערער הגיש ערעור על פסק הדין הראשון. בפסק דיננו בערעור נקבע כי "דחיית התביעה נעשתה מבלי שבית הדין קמא בחן את אפשרות המוסד לחקור את עובדות המקרה".  לפיכך הושב עניינו של המערער לבית הדין האזורי "על מנת שיאפשר למערער להוכיח את עובדות עילת תביעתו. ככל שיקבע, כי לא ניתן לברר עובדות המקרה - יהא מקום לדחיית התביעה מחמת שיהוי. במקביל ינסה פקיד התביעות של המוסד לברר אף הוא את עובדות המקרה...".

4.      בית הדין האזורי שב ודן בעניינו של המערער ובפסק דינו מיום 08.04.03  (להלן - פסק הדין השני) נדחתה שוב התביעה "מאחר ולא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה". 

5.      להלן יובאו עיקר עובדות המקרה, כפי העולה מכלל החומר שעמד בפני בית הדין האזורי:

על פי עדותו עבד המערער כמסגר בחברת "גל מרין" (להלן -  החברה) ופוטר מהעבודה בשל מצבו הבריאותי. אשר לתקופת העבודה נמסרו נתונים שונים. בפסק הדין הראשון נקבע, בהתבסס על עדות המערער, כי תקופת העבודה הינה בין השנים 1987 - 1993. בהודעתו לחוקר המוסד ציין המערער כי תקופת עבודתו הייתה בין שנת 1988 לשנים 1993 - 1994. ואילו בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה צויין כי תקופת העבודה החלה בשנת 1989 והסתיימה בפיטוריו ביום 23.03.94. 

בעדותו בפני בית הדין, תיאר המערער את עבודתו כדלקמן:

"היינו מקבלים מכולות שהיו מגיעות לתיקון. היינו צריכים לשפץ אותם וליישר אותם בליבר של 10 טון, להחליף את הקורות שמחזיקות את המכולה עצמה וזה משקל מאסיבי. הייתי עובד עם פטישים של 5 ק"ג וזה מזעזע את כל עמוד השדרה. ישנו ליבר מכשיר שמותח את המכולה וזה קפיץ וזה עושה לחץ על הגב. היינו צריכים להרים את הקורות מלמטה ולהעמיד אותם במקום חזרה".

לאחר שהושב עניינו של המערער לבית הדין, נשמעה עדותו של מר אלי קמה, מנהל סניף החברה באשדוד. יצויין שמר קמה העיד בשנת 2003 כי הוא עובד בחברה מזה 11 שנים, קרי משנת 1993. מר קמה תיאר את עבודת המערער כך: 

"הוא היה מסגר בקבוצת תיקוני מכולות. הוא עבד כמסגר בצוות. הוא עסק בתיקוני מכולות בעבודות מסגרות. נזק שהיה במכולה ונדרש לתקן הוא תיקן באמצעות כלי עבודה: רתכת, מקדחה, דיסק, פטיש וג'ק וכו'. המדובר בכלי עבודה ידניים-סטנדרטיים. הוא יישר דפנות וקטעים עקומים, לאחר התיקון הראשון באמצעים הידראוליים, היו פטישים של 3 ק"ג ו-5 ק"ג, היה מכשיר 'ליבר', שהוא מגבר כח למתיחה בין שני קירות אם הם עקומים ורוצים להגדיל את הרווח ביניהם.

לשאלתך אם היה צריך להפעיל מאמץ כדי להפעיל את 'הליבר', אני משיב, שצריך להפעיל מאמץ, אבל עדיין יש רווח של כוח. לסובב את הליבר צריך כוח יותר קטן.