פסק-דין בתיק עבל 167/06

שופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         זהו הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת מיכל לויט; בל 1629/01) שדחה את תביעתו של המערער להגדיל את גובה הגמלאות המשולמת לו בגין פגיעה בעבודה וזאת לאור טענתו כי השכר הרשום בתלושי השכר אינו משקף את גובה שכרו האמיתי שהיה גבוה יותר.

2.         הרקע העובדתי הוא כי המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 9.4.95, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן גם - חוק הביטוח הלאומי או החוק). כתוצאה מן הפגיעה המערער מקבל גמלאות והן מחושבות לפי גובה השכר שדווח על ידי המעסיק וממנו נגזרו דמי הביטוח ששולמו עבורו.

            גובה השכר עליו דווח על ידי המעסיק היה בסך 2,000 ש"ח נטו לחודש בעוד המערער טוען כי הכנסתו היתה 5,000 ש"ח נטו לחודש, החל מחודש נובמבר 1994.

            המוסד לביטוח לאומי הגיש ביחד עם כתב ההגנה גם הודעת צד ג' כלפי מעסיקיו של המערער.

3.         בית הדין האזורי סקר בהרחבה את עדויות המערער ומעסיקיו מר שמעון ברכה ומר מאיר ברכה והגיע למסקנה כי המערער לא הצליח להוכיח ולשכנע כי יש לחשב את שכרו מעבר לשכר המדווח על פי תלושי השכר ולכן דחה את תביעתו.

            על כך הערעור שבפנינו.

4.         בישיבת קדם הערעור מיום 17.5.06 הוסכם כי בא כוח המוסד לביטוח לאומי יסכם בעל פה וסיכומיו יחשבו כסיכומים בכתב ובא כוח המערער יגיש את סכום טענותיו בכתב.

5.         א.        בא- כח  המוסד לביטוח לאומי טען כי גם אם המערער קיבל  סכומים

"מתחת לשולחן" אין ליתן למנהגים אלה תוקף ויש לאשר את הסכומים הכתובים והמוצהרים כלפי רשיות המס והמוסד לביטוח לאומי.

            עוד טען בא כוח המוסד לביטוח לאומי כי המערער מבקש מערכאת הערעור להתערב בממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי המעוגנים היטב בחומר הראיות.

ב.         בא כוח המערער טען כי המערער תמך טענותיו בראיות חיצוניות לגרסתו כי שכרו היה גבוה יותר מן השכר המופיע בתלוש וגם ניתן ללמוד הן מהשכר הרשום שהושג במסגרת תביעתו בבית משפט השלום עם חברת הביטוח בו הכירה חברת הביטוח בכך ששכרו היה 4,500 ש"ח נטו והן מטענותיו העקביות מזמן התאונה כי שכרו גבוה יותר מן השכר שהוצג בפני המוסד לביטוח לאומי. לכך יש להוסיף את עדויותיהם של המעסיקים כי שכרו של המערער היה בסך 5,000 ש"ח נטו ובכך הודו כי שכרו של המערער היה גבוה יותר מן השכר אשר דווח אל המוסד לביטוח לאומי.

6.         דיון והכרעה

א.        כלל הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי אלא במקרים חריגים.

            לאחר שבחנו את העדויות הננו סבורים כי זהו המקרה החריג המצדיק התערבות בקביעותיו של בית הדין האזורי. ובמה דברים אמורים?

ב.         המחלוקת העובדתית הרלוונטית לתביעתו של המערער היא מה היה שכרו האמיתי עובר לפגיעתו בעבודה?

            על המחלוקת העובדתית הזו הובאו עדותו של המערער ועדויות המעסיקים שצורפו בהליך בית הדין האזורי כצדדים שלישיים. המעסיקים הודו כי אכן שכרו של המערער היה גבוה מן השכר המדווח בתלושי השכר וכי השכר הנמוך דווח בטעות. הודאתם זו ניתנה, הגם שיכולה היא לשמש כנגדם כתביעת המוסד לביטוח לאומי כלפיהם לשיפוי בגין התשלום החסר בדמי הביטוח. דהיינו, המעסיקים, במקרה זה, מאשרים את גרסתו של המערער כי שכרו היה אכן בגובה של 5,000 ש"ח נטו, ולגרסה זו של המערער והמעסיקים לא הובאה כל עדות או גרסה אחרת הסותרת אותה.

            המחלוקות שהוצגו על ידי הצדדים השלישיים אינן נוגעות לתביעתו של המערער אלא נוגעות למידת המחויבות של כל אחד מהם כלפי המוסד לביטוח לאומי, הן כשותפים והן כמעסיקים יחידים ומחלוקת נוספת שעוררו היא מי הוא החייב בשיפוי המוסד לביטוח לאומי, בגין דמי הביטוח החסרים. מחלוקות אלה גם אם נתגלעו בעדויות המעסיקים אינן רלוונטיות לתביעתו של המערער באשר לגובה השכר ובנקודה זו לא הובאה כל עדות מטעם המוסד לביטוח לאומי המפריכה את הגרסה האחידה כי שכרו של המערער היה גבוה יותר.

            תמיכה לגרסתו זו אף הובאה בהסכם הפשרה עם חברת הביטוח במסגרת ההליך בבית משפט השלום, שם הוסכם בין הצדדים כי שכרו של המערער גבוה יותר.