פסק-דין בתיק עבל 160/06

השופט יגאל פליטמן:

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגנית שופט ראשי, השופטת גלטנר-הופמן; בל 11849/04), אשר דחה את תביעתו של המערער להכרה באירוע מיום 11.3.02 ובמחלה בגב כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנה-1995  (להלן:"החוק").

2.         ואלה העובדות כפי העולה מההליך בבית הדין האזורי והמסמכים בתיק:

המערער עבד בחברת החשמל החל משנת 2.11.98. ביום 11.3.02, עת החליף המערער מערכת חשמל בחדרי מדרגות, החליק המערער במדרגות ונפל על הישבן ועל יד שמאל (להלן:"האירוע הנטען"). המערער ניסה לתמוך עצמו באמצעות יד שמאל ולבלום את הנפילה. המערער קם, הרגיש כאבים והמשיך בעבודתו הרגילה באותו היום. המערער מילא הודעה על תאונה באותו היום.

ברישום הרפואי בקופת החולים צוינו כאבי גב רק ביום 22.9.02, כשישה חודשים לאחר מועד האירוע הנטען, כאשר נרשם "מזה שבועיים כאבי גב תחתון" מבלי שאוזכר אירוע שהתרחש בעבודה. עד מועד זה פנה המערער לטיפול רפואי בגין בעיות רפואיות שונות (15.5.02, 24.5.02, 9.8.02 ו - 26.8.02) ולא התלונן על כאבי גב.

במכתב השחרור ממחלקת המיון, מרכז רפואי סורוקה, מיום 25.9.02,  נרשם "מזה כשבועיים סובל מכאבי גב" (לטענת המערער הכוונה הינה לזמן ההחרפה במצבו). ברישום רפואי, מיום 3.10.02, נרשם "בשבועות האחרונים סובל מכאבי גב קשים והחמרה בתנועות". המערער אושפז החל מיום 3.10.02 ועד 18.10.02 במחלקה נוירולוגית. בהמשך עבר המערער ניתוח בגב. המערער הפסיק לעבוד ביום 25.9.02.

ביום 25.11.02, למעלה משמונה חודשים לאחר מועד האירוע הנטען, צוין ברישום הרפואי של קופת החולים, לראשונה, כי המערער עבר תאונת עבודה במרץ 2002.

המערער טען כי הוא סבל מכאבי גב ממועד התאונה וכי הוא קיבל כדורים ומשחה כדי לשמור על מקום העבודה. המערער, חולה פרקינסון קשה במשך שנים, טען כי נמנע מפנייה לטיפול והיעדרות מעבודה כדי לשמור על הפרנסה, כמפרנס היחיד במשפחה. המערער טען כי לפני התאונה לא סבל מבעיות גב.

3.         בית הדין האזורי מינה מומחה רפואי מטעמו, ד"ר אגינסקי (להלן: " המומחה"), לחוות דעתו בשאלות בדבר זהות המחלה, האם קיים קשר סיבתי רפואי בין מחלת המערער לאירוע הנטען מיום 11.3.02, לרבות התייחסות לימי אי הכושר שפורטו בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, מועדים 23.12.02 - 29.9.02.

בהמשך השיב המומחה על שאלות ההבהרה מטעם המערער. בקשה נוספת מטעם המערער להגשת שאלות הבהרה למומחה נדחתה. בהמשך, נעתר בית הדין קמא לבקשת המערער להעביר חומר רפואי למומחה. המומחה התבקש לקבוע האם לאחר עיון במסמכים רפואיים אלו יש משום עילה לשינוי האמור בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה.

4.         בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כזאת:

"בחוות דעתו מיום 13.4.04 השיב המומחה, כי המחלה ממנה סובל התובע בגבו הינה על רקע קונסטיטציונאלי וניווני מתקדם, לא קיים קשר סיבתי כלשהו במחלת התובע בגבו לבין האירוע מיום 11.3.02 ובעקבות כך, שלל גם קשר סיבתי בין האירוע לבין אי הכושר ונימק מסקנתו תוך ניתוח מצבו הרפואי של התובע. המומחה כאמור לא התעלם מהעובדה, כי אובחן בחוליות 3-4 L פריצת דיסק, אך שלל קשר סיבתי בינה לבין האירוע והסביר כי אם אכן פריצת הדיסק הייתה על  רקע טראומתי, התובע היה סובל מכאבים עזים עד אבדן הכרה ולא היה מסוגל להמשיך בעבודתו במשך 6 חודשים עד הופעת כאבי הגב הקשים כפי שציין במכתבו מיום 25.9.02. בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה - לא שינה המומחה את עמדתו (תשובות מיום 20.6.04).                                                                                 בקשה נוספת להפניית שאלות הבהרה - נדחתה (החלטה מיום 3.1.05). הבקשה למינוי מומחה נוסף שהוגשה מטעם התובע - נדחתה, אולם למומחה, ד"ר אגנסקי, הופנתה שאלה נוספת לאחר שקיבל חומר רפואי נוסף (החלטה מיום 24.3.05 ומיום 3.5.05). המומחה התבקש לקבוע האם לאור החומר הרפואי הנ"ל יש עילה לשנות או לתקן את האמור בחוות דעתו. המומחה בתשובתו מיום 9.5.05 ציין, כי אין ברישומים כדי לשנות את מסקנתו, כי מדובר בכאבי גב בעקבות שינויים ניוונים שהלכו והתגברו עד שהגיעו למצב שתואר בצילומי תהודה מגנטית שבוצעו לתובע ביום 30.10.02 ושתוארו בחוות דעתו...                                                                 

... לאחר עיון בטענות הצדדים, התובע לא השכיל להוכיח, כי אכן קיים קשר סיבתי בין פריצת הדיסק והמחלה בגבו לבין האירוע מיום 11.3.02. המומחה - יועץ רפואי שלל כל קשר סיבתי, נימק מסקנתו ולא מצאנו כל מקום לסטות מהאמור בחוות דעתו שעל פי הפסיקה ניתן לחוות הדעת משקל מיוחד, אף כי בית הדין אינו כבול בה.                                         

לא מצאנו כל נימוק בכתבי טענות התובע או בסיכום טענותיו המצדיקים שלילת מסקנת המומחה וקבלת התביעה.                                                                       עם כל ההבנה למצבו של התובע, דין התביעה להידחות."

5.         בהליך קדם ערעור ביקשו הצדדים, למען קצר את זמן ההתדיינות, כי בא כוח המוסד יכתיב לפרוטוקול את טענותיו שירשמו וייחשבו לסיכומים בכתב מטעמו ואילו בא כוח המערער יגיש את סיכומיו בכתב. על סמך סיכומים אלה וכל החומר בתיק יינתן פסק הדין על ידי המותב.

6.         לוז טענות המערער:

א.    המומחה העלה סברות לא חד משמעיות בעניין קיומו של קשר הסיבתי, עת השיב על שאלות ההבהרה. בכך חזר בו המומחה מקביעותיו הפסקניות בחוות דעתו.

ב.     על בית הדין קמא היה לקבוע כי מאחר ומדובר בתאונת עבודה כמשמעה בחוק הרי שיש להחיל את חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק. בהתאם היה על בית הדין לקבוע כי המוסד לא עמד בנטל המוטל עליו להפריך את חזקת הסיבתיות.