פסק-דין בתיק עבל 155/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי יעקב נויגבורן ונציג הציבור מר פרן תיק ב"ל 383/96) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בליקויי השמיעה בהם לקה, כפגיעה בעבודה, בין על פי תורת המיקרוטראומה ובין על פי מחלת מקצוע.

2.         בית הדין האזורי בהחלטתו קבע את התשתית העובדתית לפיה:

המערער היה עובד תחזוקה במפעל המלט נשר מאז שנת 1981. מכונות המפעל מצויות בתוך סככות המכוסות מלמעלה, פתוחות מן הצדדים ומרוחקות אחת מן השניה.

בין השנים 1981 - 1986 המערער עבד בתחזוקה של המדחסים והרעש שנמדד בחדר המדחסים היה בין 91 ל-96 דציבלים וליד מדחסים מסוימים מגיע הרעש ליותר מ-100 דציבלים.

בשנים שלאחר 1986, המערער עבד הן ליד המדחסים והן ליד מכונת אחרת במפעל אולם הרעש הממוצע ליד רוב המכונות כאשר הן פעלו היה מעל 85 דציבל.

עבודתו של המערער הינה ליד המכונות נמשכה כשש שעות ביום.

בשנת 1989 החל להשתמש באטמי אוזניים ובשנת 1995 החל לסבול מירידה בשמיעה ומטנטון באוזניים.

3.         בית הדין האזורי מינה כמומחה-יועץ רפואי, את ד"ר מיכאל בייזר ועל פי התשתית העובדתית שהוצגה לו התבקשה להשיב על השאלות הבאות:       

"א.      האם הנזק בשמיעתו של התובע ו/או הטנטון באוזניים ממנו סובל, קשורים סיבתית לחשיפה לרעש בזמן עבודתו?

ב.         באם אין קשר בין נסיבות עבודתו לבין הירידה בשמיעה ו/או הטנטון באוזניים, מה הסיבה לפגימות אלו?

ג.         האם הפגיעה בשמיעתו של התובע נבעה מפגיעות זעירות חוזרות ונשנות של הרעש בזמן עבודתו, כאשר כל פגיעה גורמת לתובע נזק      (INJURY) מסויים באוזן, אשר ניתן לאתרו בזמן מסויים ואשר איננו הפיך, כך, שבהצטבר מספר אין סוף של פגיעות זעירות נפרדות, התגלה אצל התובע את הירידה בשמיעה?

לשאלות אלה השיב, לאחר שקיבל בדיקת שמיעה חדשה,לבקשתו, כלהלן:

"1.       עקום השמיעה של התובע כפי שהודגם ב-3 בדיקות שמיעה ולאחרונה מיום 24.1.2000 אינו אופייני לירידת שמיעה עקב חשיפה לרעש, ולכן אינני סובר, כי הנזק בשמיעה והטינטון קשורים סיבתית לחשיפתו לרעש בזמן העבודה.

2.         הסיבות לפגימות הנ"ל קרי, ירידת השמיעה והטינטון אינן נהירות לי, אין בפני תיקו הרפואי הכללי של מר גנון ואף לא בדקתי אותו בעצמי.

3.         הפגיעה בשמיעתו של התובע אינה נובעת מנזק במנגנון של פגיעות זעירות.

בעקבות חוות הדעת הזו בית הדין האזורי דחה את התביעה.

המערער הגיש ערעור על פסק הדין ובית הדין הארצי החזיר את התיק לבית הדין האזורי להפנות שאלות הבהרה אל המומחה ויועץ רפואי.

ואכן בית הדין האזורי הפנה שוב את המסמכים הרפואיים אל המומחה יועץ רפואי כשהוא מנחה אתו כדלקמן:

" 3.       המומחה מתבקש לבחון מחדש את הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש בעבודתו של התובע, כפי שעולה מהעובדות, לבין הליקוי בשמיעה, לאור כל החומר אשר הומצא למומחה.