פסק-דין בתיק עבל 154/05

השופט שמואל צור

1.         המערערת, אם חד הורית, בעלת תואר שני במתמטיקה שימושית, עלתה ארצה בסוף שנת 1997.

2.         בחודש דצמבר 1998 הגישה המערערת למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) בקשה לתשלום גימלת הבטחת הכנסה (להלן- הגמלה). למערערת שולמה הגמלה החל מחודש דצמבר 1998 ועד לחודש יוני 2001, באופן רצוף.

3.         במיום 6.6.2001 הודיע פקיד תביעות של המוסד למערערת כי, החל מחודש אוקטובר 2000, פגעה זכאותה לגמלה, משהתברר שהיא לומדת במכללת האקדמית "אחווה" לשם קבלת תעודת מוסמך בכיר במסלול הסבת אקדמאים להוראה. החלטת המוסד מסתמכת על הוראות סעיף 3 (4) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה או החוק) ועל תקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב- 1982 (להלן- התקנות).

4.         בעקבות הפסקת תשלום הגמלה, דרש המוסד מהמערערת להחזיר את יתרת של הגמלה שקיבלה שלא כדין. המערערת ביקשה מהמוסד לבטל את החוב ובקשתה התקבלה בחלקה: הוועדה לביטול החובות של המוסד החליטה למחוק 50% מהחוב, וזאת לאור מצבה הכלכלי הקשה של המערערת. לאחר החלטה זו עמד חובה של המערערת למוסד על סכום של 5,631 ש"ח.   

5.         המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי בבאר-שבע כנגד החלטת המוסד. בית הדין האזורי (השופט משה טוינה; ב"ל 2978/02) דחה את התביעה. בית הדין קבע כי המערערת היתה "תלמידה" וככזאת - על פי הוראת סעיף 3(4) לחוק - אין היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה. בית הדין האזורי פסק, בין היתר, כי תכלית סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6 לתקנות, היא לשלול גימלת הבטחת הכנסה למי שבחרו ללמוד במקום לעבוד ולהשתכר. בית הדין קבע כי בנסיבות בהן המערערת בחרה בחירה מודעת ללמוד ולרכוש תעודות הוראה, לא ניתן שלא לראות בה "תלמידה". בית הדין האזורי דחה את טענת המערערת לפיה אין לראות בה "תלמידה" בהתחשב בהיקף לימודיה בפועל. בית הדין קבע כי היקף הלימודים של מבוטח לצורך קביעת זכאות לפי החוק נלמד מדרישות המוסד החינוכי ולא מהיקף הלימודים בפועל.

6.         לטענת המערערת תכליתו של סעיף 3(4) לחוק ושל תקנה 6 לתקנות, היא לשלול גימלת הבטחת הכנסה "ממי שבחר ללמוד ולא לעבוד ולהשתכר". לטענתה, היא לא ראתה עצמה כ"תלמידה", במשמעות סעיף 3(4) לחוק. לטענתה, היה עליה לקבל תעודת הוראה מוכרת על מנת להשתלב בעבודת הוראה, היא עבדה לפני ותוך כדי הלימודים. המערערת טוענת כי אף שנרשמה לתוכנית לימודים שכללה 20 שעות שבועיות, היא למדה בפועל רק 7 שעות שבועיות. לפיכך, כך טוענת המערערת, שלילת הגמלה מנוגדת לתכלית סעיף 3(4) לחוק ותקנה 6 לתקנות. עוד טוענת המערערת כי תקנה 6 לתקנות עומדות בסתירה להוראת כבוד אדם וחירותו וכי יש לפרש את המונח "תלמיד", המצוי בסעיף 3(4) באופן מצומצם ביותר.

7.         המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתו, המערערת למדה ב"מוסד" כאמור בתקנה 6. לטענתו, העובדה שהמערערת למדה בפועל מספר מועט של שעות אינה רלבנטית, שכן יש לבחון את היקף הלימודים לפי מספר השעות הרשומות בתוכנית הלימודים. לטענתו, אף שהמערערת למדה מספר שעות מועט, היא לא הגדילה את שעות עבודתה ואף לא התייצבה בשירות התעסוקה לקבלת עבודה. המוסד טוען כי הוראות בחוק ובתקנות אינן  סותרות את הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לטענתו, המחוקק יצר חזקה שאינה ניתנת לסתירה כי מי שבחר ללמוד במוסד כהגדרתו בחוק ובתקנות במקום לעבוד, אינו זכאי לגמלה כשם שאדם הבוחר להיות בעלים של רכב או להשתמש בו באופן קבוע- אינו זכאי לגמלה.

דיון

8.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991.

9.         חוק הבטחת הכנסה קובע את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. חוק זה הינו "חוק סוציאלי המיועד להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה כדי מחייתם, הכנסה מינימאלית לשם סיפוק צרכים חיוניים, קרי, לשם שמירה על כבודם כבני אנוש" (דברי הנשיא אדלר בפסק הדין עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר, ניתן ביום 15.3.2005 וגם דב"ע מה/0-73 עיאדה סנוקה נ' המוסד, דב"ע מח/ 0-120 שחל נ' המוסד).

            סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה קובע מי הם זכאים לגמלה ואילו סעיף 3 לאותו חוק קובע סייגים לזכאות זו. לענייננו, סעיף 3(4) לחוק שולל את הזכות לגמלת הבטחת הכנסה מ"תלמיד" הלומד ב"מוסד" שהשר קבע אותו בתקנות. מוסיפה וקובעת תקנה 6(א) לתקנות הבטחת הכנסה, כי "מוסד" לענין סעיף 3(4) לחוק יהיו:

            "  (1)   כל מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה,

               התשי"ח-1958, וכן מוסד הטעון היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק;

       (2)   מוסד אחר ללימודים על-תיכוניים;

       (3)   ישיבה ומוסד תורני; 

       (4)   מוסד להכשרת כוהני דת;

       (5)   מוסד לימודים אחר שבו מלמדים באופן שיטתי תלמידים...".

 השאלה אשר עמדה בדיון בפני בית הדין האזורי ובפנינו היא האם לימודיה של המערערת שללו ממנה תשלום גמלת הבטחת הכנסה לאור סעיף 3(4) לחוק ותקנה 6 לתקנות.

10.       במקרה שלפנינו אין חולק שהמערערת למדה מחודש אוקטובר 2000 במכללת האקדמית "אחווה" לשם קבלת תעודת מוסמך בכיר במסלול הסבת אקדמאים להוראה. בכך הודתה המערערת הן בפני המוסד והן בפני בית הדין האזורי ובפנינו. אין גם חולק כי המערערת לא ציינה את עובדת  היותה תלמידה בטופס שהגישה למוסד. אין אף חולק כי המכללה האקדמית "אחווה" נכנסת להגדרת "מוסד". תשתית עובדות זו מצביעה על כך שהמערערת אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה. אין לקבל את טענות המערערת כי אינה "תלמידה", שכן היא פנתה ללמוד לצורך קבלת תעודת הוראה לשם הסמכה מטעם משרד החינוך, וכי למדה בפועל פחות שעות שבועיות מאלה הרשמות בתוכנית הלימודים. בית הדין הארצי דן בדב"ע 4/98-04 שמואל הלברשטאם נגד המוסד, פד"ע לג, 177, בהגדרתו של תלמיד לעניין סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה, וקבע לאמור :