פסק-דין בתיק עבל 1505/04

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר רפאל פרל והגב' ציפורה נטל; בל 2646/02), אשר דחה את תביעתו של המערער לשינוי סיווגו מ"עצמאי" ל"עובד", לצורך ההכרעה בזכאותו לקצבת נכות כללית לפי חוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי).

2.      להלן העובדות, כפי שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי:

א.    המערער עבד במוסך שבבעלות חברת ע.י.ר. עפולה מוטורס בע"מ במחלקת צבע (להלן - המוסך), החל מחודש יוני 1997 ועד לספטמבר 1998.

ב.     המערער ביצע עבודות צבע אשר הועברו לו על ידי המוסך. שעות עבודתו היו שעות העבודה של המוסך. החומרים הנדרשים לעבודתו הוזמנו ישירות על ידו מהספקים, והמוסך שילם עבורם.

ג.       הכלים, הציוד והמתקנים שבהם עבד המערער סופקו על ידי המוסך, אשר גם שילם עבור הוצאות חשמל, טלפון, ארנונה ומים.

ד.     העבודות שבוצעו על ידי המערער שולמו לפי הסכומים שאושרו על ידי שמאים למוסך. המוסך העביר למערער 75% מסכומים אלו, והמערער הנפיק חשבוניות מס ודיווח לרשויות המס ולביטוח לאומי, כעוסק עצמאי.

ה.    המערער רשום כעצמאי אצל המשיב (להלן גם - המוסד לביטוח לאומי) החל מיום 01.10.83. החל מחודש ינואר 1998 ועד לחודש ספטמבר 1998, בו סיים את עבודתו במוסך וסגר את התיק כעצמאי, העסיק המערער מספר עובדים, ודיווח על כך למשיב.

ו.       המערער סבל משני התקפי לב בחודשים יולי 1998 וינואר 1999.

ז.      המערער הגיש למוסד לביטוח לאומי ביום 13.01.99 תביעה לנכות כללית לאחר שסבל משני התקפי הלב. ועדה רפואית קבעה למערער נכות רפואית זמנית בשיעור של 100% ונכות צמיתה בשיעור של 25% החל מיום 16.02.99.

ח.    המשיב הודיע למערער במכתב מיום 20.06.02 כי הוא "אינו נכה כמשמעו בחוק הואיל והכנסותיו מעבודה או ממשלח יד הן בסכום העולה על 25% מהשכר הממוצע, והן לא צומצמו ב- 50% לפחות, מ- 1.2.00 עד 31.07.01 עד היום." לפיכך, נדרש המערער להחזיר את הקצבאות שקיבל עד לאותו יום, בסך 50,290 ש"ח.

ט.    ביום 04.10.02 הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי בקשה לשינוי סיווגו מ"עצמאי" ל"שכיר" באופן רטרואקטיבי, החל מחודש יולי 1997. בעקבות אישור, לפיו העסיק המערער עובדים בעסקו עד לחודש ספטמבר 1998, דחה המשיב את בקשתו של המערער לשינוי הסיווג.

י.       בבית הדין האזורי העמיד המערער את תביעתו על כך שיוכרז עליו כמי שהיה עובד שכיר, ולא עצמאי, במוסך מיום 01.07.97 ועד ליום 31.12.97.

פסק הדין של בית הדין האזורי

3.      השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה, האם רשאי מבוטח שהגיש דיווחים כ"עצמאי" לבקש לשנות את מעמדו בדיעבד, בגין תקופת הדיווח. בית הדין האזורי סקר את ההלכה הפסוקה באשר לשאלה זו, בחן את הוראות חוק הביטוח הלאומי והגדרת "עובד" לפיו. כמו כן, בחן בית הדין האזורי את מהות היחסים שהתקיימו בין הצדדים, את חומר הראיות שהיה בפניו, בהתאם למבחנים הקבועים בפסיקה, וקבע כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, כי בתקופה הרלבנטית היה מעמדו של "עובד".

השתלשלות ההליכים בערעור

4.      בבית דין זה קבל המערער כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי, וביקש שנקבע כי הצליח להוכיח את המבחנים המעידים על קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין המוסך בתקופה הרלוונטית; בהתאם, טוען המערער כי היה על המשיב לסווג את הכנסותיו באותה תקופה כ"שכיר", לצורך הוכחת הצמצום בהשתכרותו לפי סעיף 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד - 1984 (להלן - תקנות הצמצום בהשתכרות).

5.      בקדם דיון שהתקיים בפני הודיעה באת כח המוסד לביטוח לאומי, כי תמציא תעודת עובד ציבור, המפרטת את דרך חישוב ההכנסה של המערער הן כעצמאי והן כשכיר, על מנת להראות שגם אם תתקבל טענתו, לפיה בתקופה הרלוונטית היה "עובד שכיר", הרי שגם אז הצמצום בהשתכרותו לא עלה על 50%. בהסכמת הצדדים, הוריתי על המצאת תעודת עובד הציבור, וכי על המערער להודיע עמדתו לאמור בה.

6.      בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם המשיב מפורט חישוב הצמצום בהכנסותיו של המערער, אילו היה מוכר כעובד שכיר. בהתאם לחישוב זה, השתכרותו של המערער לא הצטמצמה בשיעור של 50% ויותר בתקופה שלאחר התאריך הקובע. משכך, טענה באת כח המשיב, כי דין ערעורו של המערער להידחות, בהיותו ערעור תיאורטי.