פסק-דין בתיק עבל 1495/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         זהו ערעור לאחר קבלת רשות (בר"ע 1004/04) על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (בל 1757/02; השופטת ורד שפר), בו נדחה ערעורו של המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה).

2.         בקדם הערעור שהתקיים בפני לא הביעו הצדדים התנגדות שפסק הדין ינתן על סמך כל טיעוניהם, לרבות טיעוניהם בעל פה בקדם הערעור.

3.         רשות הערעור נתנה על ידי השופט פליטמן לעניין המצוי בסעיף 2 להחלטתו מיום 22.6.04 שזו לשונה:

" בהחלטת הוועדה לעררים מיום 25.09.00 נקבעה למבקש נכות זמנית בגובה 20%. באבחנה צויין ' מצב לאחר חבלה בע"ש צווארי'. בהחלטת הוועדה מושא הליך זה צויין, בין השאר, כי ' במכתב מביה"ח לא רשום כלל על פגיעה בצוואר' וכי הוועדה מאמצת את חוות דעתו של היועץ לוועדה הנוירולוג ד"ר בזק, בה נקבע, כי ' לממצאים בעמוד השידרה הצווארי... אין כל קשר סיבתי עם התאונה הנדונה'. על פי ההלכה הנוהגת, אין וועדה מאוחרת רשאית לשלול קשר סיבתי שנקבע בהחלטה חלוטה של וועדה רפואית קודמת (מצ"ב פסק דין שניתן בסוגייה זו לאחרונה וחזר על ההלכה בנדון). לאור האמור, ישיב המוסד, האם אין זה ראוי להשיב את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתבהיר האם המבקש סובל כיום מנכות בגין עמוד השדרה הצווארי. ככל שהמבקש סובל מנכות כאמור תבהיר הוועדה האם הנכות ממנה סובל המבקש כיום הינה, כולה או חלקה, תוצאת פגיעתו בתאונה ועל מה מבוססת מסקנתה בעניין זה. הוועדה תערוך חשבון עובר ושוב במידת הצורך. הוועדה תנמק החלטתה" (ההדגשות במקור - ע.ר.) .

4.         במהלך הנסיונות שעשה השופט פליטמן להגיע לפסק דין מוסכם בערעור זה, הסתבר, כי המשיב (להלן - המוסד) סובר, כי חוות דעת הנוירולוג שיעץ לוועדה (להלן- המומחה) היא, כי לא נותרה נכות שיש לייחסה לתאונה הנידונה, אך לא הייתה כוונה לקבוע שאין כל קשר סיבתי בין הממצאים הרפואיים שנקבעו בבדיקות השונות ובין התאונה. לטענת המוסד, מחוות דעת המומחה עולה שלא נותרה כל נכות בעקבות התאונה (תשובת המוסד שהתקבלה בבית הדין ביום 5.8.04).

5.         ערעור המערער התמקד בעיקר בטענה, שהחלטת הוועדה הנשענת על חוות דעת המומחה, שוללת קשר סיבתי בין התאונה לממצאים הרפואיים בבדיקות הנ"ל, בניגוד להחלטות חלוטות של ועדות קודמות. חששו של המערער בעניין זה, כפי שבא לידי ביטוי בטענה זו, הוסר במידה רבה, לאור עמדת המוסד, שכאמור אינו רואה בהחלטת הוועדה שלילת קשר סיבתי זה.

6.         נקודת המוצא שלנו היא , איפוא, שהוועדה לא שללה קשר סיבתי בין ממצאי הבדיקות הנ"ל לתאונה, ולא יכלה משפטית לשלול באופן מוחלט קשר סיבתי כזה, לאור החלטות חלוטות של ועדות קודמות.

7.         נותרה איפוא שאלת גובה דרגת הנכות. בעניין זה ממצאי בדיקת הוועדה והמומחה שונים מממצאי הבדיקה של פרופ' שטיין. בעוד שלדעת הוועדה ממצאי הבדיקה של פרופ' שטיין הצביעה על הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי,  בדיקת המערער על ידי הוועדה והמומחה גילו התנגדות מגמתית שלו לבדיקה זו, שהביאה את המומחה והוועדה למסקנה שאין למערער הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי.

8.         בית הדין האזורי לא מצא טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ולכן דחה את הערעור.

9.         אכן בהחלטת הוועדה כשלעצמה אין טעות משפטית, אך מחוות דעת המומחה עליה נשענה, בין השאר החלטת הוועדה, ניתן להבין, כי לדעתו לממצאים בבדיקות ה-.T.C וה-I.R.M אין כל קשר סיבתי עם התאונה הנידונה. אומנם לא זו הייתה החלטת הוועדה, אך בנידון זה יש להסיר כל ספק.

10.       המערער הסכים להצעה להחזיר את הדיון לוועדה כפי שנקבע בהחלטת השופט פליטמן שצוטטה לעיל ,ובלבד שהוועדה תשב בהרכב אחר. המערער נימק עמדתו זו בכך, שהוועדה חשדה שהמערער מתנגד לבדיקת תנועות עמוד השדרה הצווארי לא מחמת כאביו, וקיים חשש לדעה מוקדמת בעניין זה של הוועדה, ברם בהחלטת הוועדה אין רמז לחשד זה.

11.       לאחר שקילת טענות הצדדים, וכדי למנוע ספק ספיקא, מוחזר הדיון לוועדה כדי שתקבע, האם אכן סובל המערער מנכות בעמוד השדרה הצווארי. אם אכן סובל המערער מנכות בעמוד השדרה הצווארי, תבהיר הוועדה, האם הנכות ממנה סובל המערער כיום הינה כולה או חלקה תוצאת הפגיעה בתאונה, ועל מה מבוססת מסקנה זו. הוועדה תערוך חשבון עובר ושב במידת הצורך ותנמק את החלטתה.

12.       סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו. לאור הנסיבות אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"א אייר, תשס"ה (30 מאי 2005) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: