פסק-דין בתיק עבל 1494/02

בית הדין הארצי לעבודה

                                             פסק דין

השופטת נילי ארד

1.      לפי סעיף 166(ב) ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 "מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, מבלי שהייתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה....". המערער הגיש תביעה למשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי) לתשלום דמי אבטלה. לצורך קביעת זכאותו של המערער לדמי אבטלה נדרש בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר מחמוד מלחם ומר דני מיבר; ב"ל 2109/99) לבירור נסיבות הפסקת עבודתו של המערער ולהכרעה אם היו בגדר פיטורים או התפטרות מרצון. משנדחתה תביעתו של המערער הגיש ערעורו לפנינו.

2.      בית הדין האזורי הגדיר את השאלה שבמחלוקת כהאי לישנא: "האם על סמך הראיות שבפנינו הצליח התובע להוכיח שהוא פוטר מעבודתו אצל המעביד".

בהכרעתו סמך בית הדין האזורי על "...עיון בטענות שבסיכומים" ועל "עיון במסמכים שצורפו לסיכומי הנתבע", והגיע לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה "לאור העובדה שאין אנו רואים את התובע כמי שהוכיח שהוא פוטר מהעבודה על ידי המעביד".

3.      בפסיקה מנחה שיצאה מלפני בית דין זה, ב פרשת לובנא אבו ליל וב פרשת חאכו צפואן, חזרנו והתווינו עיקרים אלה:

   " ככלל, בתובענה בה נדרשת הכרעתו של בית הדין במחלוקת עובדתית, שומה על בית הדין האזורי להימנע מלפתוח לפני הצדדים "הליך מקוצר" של פסיקה על סמך הכתובים בלבד, בין מיוזמתו ובין מיוזמת הצדדים. לא כן הוא, כאשר המדובר בסוגייה משפטית נקייה או בהיעדר מחלוקת בכל הנוגע לתשתית העובדתית. או אז, ישקול בית הדין ויחליט אם ניתן להגיע לכלל הכרעה בתובענה בדרך של טיעונים בכתב, על סמך העובדות המוסכמות, כפי שנקבעו".

נחזור ונטעים, כי תפקידה העיקרי של הערכאה הראשונה, הערכאה הדיונית, הוא בקביעתן של עובדות, על סמך התרשמותה מן העדים ומן הראיות שהובאו לפניה. והדברים ידועים.