פסק-דין בתיק עבל 1489/02

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערער הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) כמוגבל בניידות מאז שנת 1991. בחודש יוני 1998 עזב המערער את גבולות הארץ, ויצא בשליחות מדינת ישראל לנציגות ישראל בעומאן.

2.         לטענת המוסד, לאור ההוראה הקבועה בסעיף 20(א)(6) להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן - הסכם הניידות) ולפיה:" תשלום קצבת הניידות יופסק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש שבו מלאו 6 חודשים רצופים מיום שהמוגבל בניידות יצא את ישראל, ובלבד שבתכוף לפני יציאתו מישראל קיבל קצבה בישראל תקופה של שלושה חודשים רצופים לפחות" ומאחר שכאמור עזב המערער את גבולות המדינה בחודש יוני 1998, לא זכאי המערער לתשלום קצבת ניידות החל מחודש דצמבר 1998. עוד טען המוסד, כי מאחר שהמערער מכר את רכבו ביום 14.6.1998 ורכש רכב חדש בחו"ל אין לראותו לצורך החזר ההלוואה העומדת כמוכר רכב אלא כמחליף רכב.

3.         המערער טען מצידו, כי עזב את ישראל לצורך הצבה בנציגות ישראל בעומאן והוא משמש בנציגות זו "כידה הארוכה" של מדינת ישראל. בנסיבות אלה, סבר המערער, אין לראותו כמי שעזב את המדינה.

4.         בית הדין האזורי בירושלים (בל 2343/01; השופט הראשי יעקב נויגבורן ונציגי הציבור ה"ה אגסי וצוריאלי) דחה את תביעת המערער, תוך שהוא מנמק הדחייה בטעמים הבאים:

א.        המטרה שלשמה עזב המוגבל בניידות את גבולות המדינה אינה רלוונטית לצורך בחינת זכאותו לזכויות הנובעות מהסכם הניידות. העובדה כי המערער הוצב בנציגות ישראל בעומאן אינה יכולה לסייע לו, בהקשר זה.

ב.         המערער יצא את הארץ בחודש יוני 1998, ולפיכך חדל להתקיים בו תנאי מהתנאים המזכים בהלוואה עומדת. בנסיבות אלה, חייב היה המוסד לחייבו בהחזר ההלוואה העומדת.

5.         בערעור שהגיש טען המערער טענה שלא בא זכרה בכתבי הטענות שהוגשו בבית הדין האזורי, ולפיה שלילת קצבת הניידות מכוח סעיף 20(א)(6) נעשית אך ורק עת עזב המערער את גבולות הארץ למשך שישה חודשים רצופים לפחות. לטענת המערער, גם לאחר עזיבתו את הארץ המשיך לבקר בה תכופות, ומכל מקום לא שהה שישה חודשים רצופים מחוץ לגבולות המדינה. עוד טען המערער, כי במקרים בם המוגבל בניידות עובד בשירות מדינת ישראל יש להחיל את כלל "ההמצאות הקונסטרוקטיבית" ולראות בו כמי שנמצא בישראל.

            המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו.

6.         להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר שנשמע הערעור ביקש בית דין זה מן המערער להמציא את התאריכים בהם שהה בחו"ל במהלך התקופה מושא הערעור. מרשימה שהמציא המערער, עליה לא חלק המוסד, עולה כי המערער לא שהה במהלך התקופה מושא ערעור זה ששה חודשים רצופים בחו"ל, וביקר כמעט מדי חודש למשך מספר ימים בישראל  (למעט התקופה 21.3.2000 - 29.9.2000 ואולם לאור ההוראה הקבועה בסעיף 20(א) להסכם הניידות, לפיה יופסק תשלום הקצבה רק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש שבו מלאו שישה חודשים רצופים ליציאתו של המוגבל בניידות את ישראל (היינו החל מחודש אוקטובר) ומכיוון שהמערער חזר בחודש אוקטובר לישראל והיה זכאי ממילא מחודש זה לתשלום הקצבה אין לנתון זה משמעות).

7.        שתיים הן השאלות העומדות להכרעתנו בערעור דנא. האחת, עוסקת בפרשנות סעיף 20(א)(6) להסכם הניידות, לפיו נשללת קצבת הניידות ממוגבל בניידות אשר עזב את גבולות הארץ לשישה חודשים רצופים; האחרת, סובבת סביב השאלה האם לצורך החזר ההלוואה העומדת יש לראות במערער כ"מוכר רכב" או שמא כ"מחליף רכב". נדון תחילה בשאלת פרשנותו של סעיף 20(א)(6).ו

8.         אין בידינו לקבל את דרך הפרשנות שמציע המוסד, לפיה על אף שהמערער לא היה מצוי ששה חודשים רצופים מחוץ לגבולות ישראל, יש לשלול את קצבת הניידות המוענקת לו מכוח הסכם הניידות. פרשנות זו עומדת בניגוד ללשונו של סעיף 20(א)(6) להסכם הניידות ואף בניגוד לפרשנות התכליתית של הסעיף.

9.         כאמור לעיל, לפי האמור בסעיף  20(א)(6) להסכם הניידות " תשלום קצבת הניידות יופסק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש שבו מלאו 6 חודשים רצופים מיום שהמוגבל בניידות יצא את ישראל". על פני הדברים, לשונו של הסעיף ברורה ואינה משתמעת לשני פנים, ולפיה רק מקום בו יצא המוגבל בניידות את גבולות ישראל לתקופה העולה על ששה חודשים רצופים ישלל תשלום קצבת הניידות ממנו. בהקשר זה יש להוסיף, כי שלילת קצבת הניידות רק ממוגבל בניידות, אשר עזב את גבולות המדינה לתקופה העולה על ששה חודשים רצופים אף עולה בקנה אחד עם תכליתו של הסכם הניידות, שלא נועד לפצות את המוגבל בניידות בשל מצבו הרפואי "אלא מטרתו לסייע במימון 'תחליף לרגליים' שאינן מתפקדות כראוי, ולהקל על ניידות המוגבל" (עבל 1248/00 יששכר יהודה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לט, 212; וראו לעניין תכליתו של הסכם הניידות גם: דב"ע נד/20-01  יהודה כץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ז 330, 333). בהקשר זה יש להוסיף כי בפרשת רונס, בו נדונה בבית המשפט העליון זכאותה של מוגבלת בניידות אשר עזבה את גבולות המדינה לתקופות קצרות נפסק כי " מה לי הכא (בארץ) ומה לי התם (בחוץ לארץ), לעניין נזקקותו של הנכה. שהרי לאותו צורך נזקק הוא גם בהיותו בחוץ-לארץ" (בג"צ 3457/95 פרופ' זכריה רונס נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(5), 441).

10.       משאלו הם פני הדברים, בנסיבות המיוחדות של המקרה הנוכחי בהן ביקר המערער כמעט מדי חודש בחודשו בישראל למשך מספר ימים, וכאשר עצם יציאתו את הארץ הייתה בשליחות ממלכתית שמעצם מהותה זמנית, וזיקתו לארץ נותרה כשהייתה, סבורים אנו, כי לא ניתן לראותו כמי שיצא את ישראל לתקופה העולה על ששה חודשים רצופים, ולכן לא היה מקום בתקופה מושא הערעור לשלול את זכאותו של המערער לקצבת ניידות. יובהר, כי אין באמור בפסק דין זה כדי למנוע מהמוסד לשוב ולבחון את זכאותו של המערער לתשלום קצבת ניידות בתקופות מאוחרות יותר, הכל על פי העקרונות המותווים בפסק דין זה.

11.       לאור התוצאה אליה הגענו, אין לנו צורך לדון בשאלה האם מי שיוצא את הארץ בשליחות המדינה יש לראותו כמי ש"נמצא בישראל" לצורך הסכם הניידות, אך כאמור נתנו את דעתינו לנתון זה בפסיקתנו, כאשר קבענו שבנסיבות הקיימות זיקתו של המערער לארץ נותרה כשהייתה לפני יציאתו את הארץ.

12.       משהגענו על הלום, נותרה עוד שאלה אחת להכרעתנו והיא, האם לצורך החזר ההלוואה עומדת יש לראות במערער כ"מוכר רכב" או שמא כ"מחליף רכב". על מנת להשיב על שאלה זו, יש להקדים מילים מספר על הסכם הניידות.

13.       הסכם הניידות לא נועד לסייע למוגבל בניידות בכיסוי מחיר הרכב עצמו, אלא בכיסוי המסים המוטלים על הרכב. הסיוע הניתן לכיסוי המסים הוא על דרך של מתן הלוואה עומדת הניתנת בעת רכישת הרכב, שאותה חייב המוגבל בניידות לפרוע כאשר הרכב נמכר (סעיף 12(א)(4) להסכם הניידות). אם לאחר מכירת הרכב רכש המוגבל בניידות רכב חדש עליו להחזיר את ההלוואה העומדת שניתנה לו לצורך רכישת הרכב הנמכר בשיעור מופחת.

14.       במקרה הנוכחי מכר המערער את רכבו ביום 14.6.1998 ורכש רכב חדש בחו"ל ביום 11.8.1998. סבורים אנו כי לצורך קביעת שיעור ההלוואה העומדת שעל המערער להחזיר, אין ליחס חשיבות לכך שהרכב החדש נרכש בחו"ל. כפי שנאמר לעיל, תכלית הסכם הניידות היא להקל על ניידות המוגבל. נראה כי תכלית זו עמדה לנגד מנסחי ההסכם, עת קבעו כי מוגבל בניידות שמחליף רכב יחויב בהחזר ההלוואה העומדת בשיעור מופחת. משאלו הם פני הדברים, העובדה כי הרכב נרכש בחו"ל ולא בארץ, לא יכולה לעמוד לרועץ למערער.

15.       סוף דבר - לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל. מאחר שהמערער יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי לא יעשה צו להוצאות.