פסק-דין בתיק עבל 1471/04

השופטת ורדה וירט -ליבנה

1.         הערעור שבפנינו הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; תיק בל 1286/03) שדחה את תביעתו של המערער להכיר בליקוי השמיעה כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן - " החוק" או " חוק הביטוח הלאומי").

2.         המערער הינו יליד 1962 ובהיותו בין 33 שנים החל לעבוד בחברת "יד פז שירותי פלדה בע"מ" מיקום העבודה במפעל היה "במחלקת - צינורות - מכונה 11" כשהרעש באותו מקום היה בעוצמה שבין 89 - 91 דציבלים במשך תשע שעות עבודה ביום, חמישה ימים בשבוע.

3.         בית הדין האזורי מינה את ד"ר א. ברקו כמומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודתו של המערער לבין הפגיעה בשמיעתו.

מסקנתו של המומחה הרפואי לאחר שפרט את ממצאיו היתה, כי אין קשר סיבתי בין מחלתו של המערער לבין החשיפה לרעש. גם בתשובתו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי בא כוח המערער לא חזר בו ממסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה בשמיעה. בהסתמך על מסקנת המומחה הרפואי דחה בית הדין האזורי את התביעה.

4.         במהלך קדם הערעור שהתקיים בפני, באי כוח הצדדים הסכימו כי תופנה שאלת הבהרה למומחה לגבי אופי הנזק תוך התייחסות למאפיינים של הנזק ללא קשר לזמני הופעת הליקוי.

            כן הוסכם כי לאחר קבלת תשובת המומחה, הצדדים ישלימו טענותיהם בכתב והתיק יועבר למתן פסק דין על ידי המותב.

5.         ביום 2.3.05 הופנתה שאלת ההבהרה אל המומחה בזו הלשון:

" מבלי להתחשב במועד תחילתו של הליקוי כמפורט בחוות דעתו ותקופת העבודה שהמבוטח עבד במפעל עד  שנתגלה הליקוי - אנא הסבר האם אופי הנזק שנגרם לשמיעה כמתואר בבדיקות, מתחילתן הוא נזק הנובע מחשיפה לרעש או על רקע תחלואתי?

על כך השיב המומחה כי:

" מועד תחילת ליקוי השמיעה הוא קרדינלי ובקביעת נזק שמיעתי מחשיפה לרעש נלקחים בחשבון גורמים רבים, אותם פירטתי בחוות דעתי הרפואית - אופי הנזק השמיעתי אינו עומד בפני עצמו וצורת עקומות השמיעה אין בה די לקביעה אם הנזק השמיעתי נגרם מחשיפה לרעש או לא. במקרה שלפנינו, מדובר בליקוי שמיעה עיצבי אסימטרי ב-2 האוזניים. האסימטריה השמיעתית אינה שוללת אפשרות של נזק שמיעתי שמחשיפה לרעש. נזק שמיעתי שמחשיפה לרעש הוא, אמנם, לרוב סימטרי אולם בכ-20% - 17 מהמקרים ליקוי השמיעה שמחשיפה לרעש הוא אסימטרי. ליקויי שמיעה עיצביים אסימטריים שכיחים מאוד גם במקרים של תחלואה רגילה. לכן, במקרים  אלה:

1.         קיומו של ליקוי השמיעה טרם התחלת חשיפתו לרעש.

2.         אי החמרת ליקוי השמיעה בזמן חשיפתו לרעש.

אלה מצביעים יותר, מפורשות, על ליקוי שמיעה שמתחלואה רגילה."

6.         בא כוח המערער טען, בהשלמת טיעוניו בכתב, כי המומחה אינו שולל כי אופי הליקוי הוא כתוצאה מרעש וכל תשובותיו מלמדות כי נאחז בחוות דעת הקודמת ומתחמק מלהשיב נכוחה.

            על כן ומשלא הוכח מקור אחר לפגיעה בשמיעה יש לקבל את הערעור.

            בא כוח המוסד השיב כי המומחה מבהיר חד משמעית כי מדובר בליקוי שמיעה שמקורו בתחלואה רגילה ולא כתוצאה מחשיפה לרעש, וכי אין כל סיבה המצדיקה סטייה מחוות דעתו.

7.         למקרא חוות הדעת של המומחה הרפואי שניתנו הן בפני בית הדין האזורי והן בפנינו במסגרת תשובה לשאלות הבהרה מובהר על ידי המומחה ובצורה מנומקת ומפורטת מדוע אין לקשור את הליקוי השמיעתי של המערער לחשיפתו לרעש.

            בית הדין האזורי פירט את תשובות המומחה לשאלות בית הדין ואין צורך לחזור עליהן ואף מתשובת המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו על ידינו, המומחה מבהיר היטב את מכלול הנסיבות המובילות למסקנה כי מדובר על ליקוי שמיעה הנובע ממחלה רגילה.

8.         אשר על כן ומטעמיו של בית הדין האזורי, דין הערעור להידחות.