פסק-דין בתיק עבל 1462/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         האם זכאית המערערת לתשלום קצבת שאירים? זו השאלה הניצבת בפנינו בערעור זה על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל אריסון-חילו ונציגת הציבור שיבס ; בל 00342/01).

הרקע העובדתי

2.         המערערת היא אלמנתו של הרמן ליב, אשר הלך לעולמו ביום 23.4.2000 (להלן - המנוח).

3.         בני הזוג נישאו ביום 30.12.1969 ונולדו להם שלוש בנות. מאז נישואיהם ועד לשנת 1992 חיו בני הזוג בדירה משותפת.

4.         בשנת 1992 נותח המנוח בבית החולים רמב"ם. לאחר הניתוח לא חזר המנוח לביתו, אלא הועבר למוסד הסיעודי "בית דינה" (להלן - המוסד הסיעודי), שם מצא את מותו, כאמור, בשנת 2000.

5.         בתצהירה הצהירה המערערת כי בתקופה בה שהה המנוח במוסד הסיעודי נהגה לבקרו באופן סדיר, למעט בשנתיים שקדמו לפטירתו, בהן ירדה תדירות הביקורים, בשל מצבה הרפואי.

6.         בתקופת שהותו של המנוח במוסד הסיעודי התבקשה המערערת להתמנות כאפוטרופסית של המנוח, אולם היא סירבה לבקשה זו.

7.         במהלך שנות נישואיהם לא ניהלו בני הזוג חשבון בנק משותף אלא החזיקו בחשבונות נפרדים. בשנת 1992 העניק המנוח למערערת יפוי כוח, בו יפה את כוחה לעשות פעולות בחשבון הבנק הרשום על שמו. 

8.         להשלמת התמונה יצויין, כי בשנת 1990 הגישה המערערת תביעה לקצבת זקנה. בטופס התביעה ציינה המערערת, כי היא פרודה מבעלה מאז שנת 1984.

9.         ביום 29.5.2000 הגישה המערערת תביעה לקצבת שאירים למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). תביעתה זו נדחתה בנימוק הבא: " ב-5 השנים האחרונות שלפני פטירת המנוח היית נפרדת ממנו 3 שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירתו". משנדחתה תביעתה הגישה המערערת את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי.

פסק דינו של בית הדין האזורי

10.        בית הדין האזורי קבע כי המערערת היתה נפרדת מבעלה בחמש השנים שלפני פטירת המנוח, ולפיכך אין היא זכאית לתשלום קצבת שאירים. ואלו הנימוקים שעמדו בבסיס הכרעתו של בית הדין האזורי :

א.        הסימן העיקרי של מצב פירוד בין בני זוג הוא אי מגורים במשותף. יחד עם זה, יש להבחין בין נסיבות אובייקטיביות שבגינן נוצר הפירוד לבין מצב בו הפירוד נעשה על פי רצון אחד מבני הזוג.

ב.         בדו"ח הסוציאלי לזקן מיום 31.3.1997 שהוגש על ידי המוסד כתבה העובדת הסוציאלית כי יחסיו של המנוח עם המערערת הינם רעועים וכי המערערת מסרבת להתמנות כאפוטרופוסית עליו.

ג.         בהודעתה לחוקר המוסד מסרה המערערת כי סירבה לקבל את המנוח לדירתם לאחר הניתוח שעבר.

ד.         נתונים אלה יש בהם כדי להצביע על מצב של פירוד בין בני הזוג.

טענות הצדדים

11.       בערעור לפנינו חזרה וטענה המערערת כי לא היתה נפרדת מבעלה, ולכן זכאית היא לקצבת שאירים. המערערת הדגישה כי בשל מצבה הבריאותי מיעטה לבקר את המנוח במוסד הסיעודי, וכי אינה יודעת קרוא וכתוב, לכן סירבה להתמנות כאפוטרופסית של המנוח.