פסק-דין בתיק עבל 1461/04

השופט שמואל צור

1.         המערערת היא אלמנתו של ניסן גרדובסקי ז"ל (להלן - המנוח) אשר, ביום 19.10.00, בשעה 09:15 לערך, נפגע בתאונת דרכים ונפטר זמן קצר לאחר מכן (להלן - התאונה).

2.         בעקבות התאונה הגישה המערערת תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לתשלום קצבת תלויים. תביעה זו נדחתה על ידי המוסד בטענה שהתאונה לא היתה "תוך כדי העבודה" (סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995; להלן - החוק). על רקע זה הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי בתל-אביב ובה טענה כי התאונה ארעה תוך כדי עבודתו של המנוח.

3.         בבית הדין האזורי נפרשה התשתית העובדתית הנוגעת לעניין והיא:

(1)        בעת פטירתו היה המנוח עובד עיריית גבעתיים מזה שנים רבות.

(2)        התאונה ארעה ביום 19.10.00, בשעה 09:15, ברחוב וייצמן בגבעתיים. יום זה היה יום חמישי בשבוע, בעיצומו של חול המועד סוכות.

(3)        המנוח היה פועל תברואה והועסק באתר "כורזין" של העיריה. במסגרת זו עבד המנוח עד שעה 12:30. בנוסף, עבד המנוח גם במחלקת הגנים והיה אחראי על תחזוקת המשתלה ברחוב גורדון. העבודה במשתלה היתה משעות הצהרים ועד תום יום העבודה.

(4)        בבוקר התאונה הגיע המנוח למקום עבודתו באתר "כורזין" בשעה 06:40 והחתים את כרטיס הנוכחות.

(5)        בשגרת העבודה באתר "כורזין" ניתנה לעובדים הפסקה של מחצית השעה לקניית מזון ולמנוחה. במסגרת זו רשאי היה המנוח לעזוב את אתר העבודה.

(6)        התאונה ארעה שעה שהמנוח רכב על קטנוע, ברחוב וייצמן, לכיוון כללי המוביל - או יכול להוביל - אל אתר "כורזין".

4.         בית הדין האזורי (השופטת דינה אפרתי ונציג ציבור מר שלום הימלפרב - תיק ב"ל 5305/01) דחה את תביעת המערערת. בית הדין האזורי סקר את התשתית העובדתית וקבע כי לא עלה בידי המערערת להוכיח שהתאונה ארעה תוך כדי עבודתו של המנוח. בית הדין האזורי ביקש להתחקות אחר מטרת נסיעתו של המנוח בעת התאונה. בעניין זה עלתה אפשרות שהמנוח נסע למשרדי העיריה, אך התברר שאלה היו סגורים בשל חול המועד סוכות. השערות אחרות היו שהמנוח היה בדרכו למשתלה או לסידורים פרטיים בבנק. בקשר לכך קבע בית הדין האזורי כי מדובר בהשערות שאינן מעוגנות בעובדות. כך, למשל, ההשערה שהמנוח היה בדרכו למשתלה לא עלתה בקנה אחד עם העובדה שהעבודה במשתלה החלה בשעות הצהרים ולא בשעות הבוקר, במהלכן ארעה התאונה. מכאן מסקנת בית הדין כי לא נפרשה בפניו תשתית עובדתית מספקת המצביעה על כך שבעת התאונה היה המנוח בשירות מעסיקתו או בדרכו מאתר עבודה אחד למשנהו.

5.         בערעור בפנינו טוענת המערערת כי מאזן ההסתברות נוטה בבירור לצד המסקנה שהתאונה ארעה במהלך עבודתו של המנוח. לטענתה, בנסיבות העניין היה על בית הדין לקבוע שעל המוסד להרים את נטל ההוכחה שהמנוח לא נפגע במהלך עבודתו. לטענתה, יש להביא בחשבון כי העד המרכזי לנסיבות ארוע התאונה היה המנוח עצמו וממנו לא ניתן היה לקבל גירסה מלאה ומדויקת באשר לסיבת הימצאותו במקום התאונה. לטענתה, בית הדין לא ייחס חשיבות לדברים שכתב מר פרידמן, אחראי השכר בעירייה בטופס התביעה, לפיהם מקום עבודתו של המנוח היה ברחבי העיר וכי הוא לא נזקק לאישור כדי לצאת ממקום עבודתו. לדברי בא כח המערערת, סמוך לאחר התאונה - ולפני שנפטר - ביקש המנוח להודיע על דבר התאונה למקום עבודתו, דבר המצביע על זיקת הארוע לעבודה.

            המוסד תמך בפסק הדין של בית הדין האזורי ובעיקרו של דבר חזר על המסקנות שנקבעו בו.

6.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל נסיבות העניין, מוצאים אנו שדין הערעור להתקבל. השאלה העומדת לדיון היא האם התאונה בה נפטר המנוח הייתה "תוך כדי עבודה", ולייתר דיוק - האם הוכח שהתאונה ארעה תוך כדי עבודה. אין ספק שהנטל הראשוני להוכיח שהתאונה ארעה אמנם תוך כדי העבודה מוטל על הטוען זאת. עם זאת, לדעתנו, בנסיבות העניין, נטל ראשוני זה הורם, לפחות לרמה כזו המעבירה את נטל ההוכחה אל כתפי המוסד לשלול טענה זו.

7.         נקודת המוצא לענייננו היא שהעד העיקרי והיחיד לנסיבות קרות התאונה היכול לשפוך אור על הצורך בנסיעה במהלכה ארעה התאונה - הוא המנוח - איננו. במצב דברים זה, קיימות ראיות נסיבתיות חלקיות בלבד אשר מהן יש לדלות מידע רלבנטי היכול לצייר תמונה, ולו חלקית, על נסיבות הימצאות המנוח במקום התאונה:

(1)        המנוח היה עובד העיריה וביום התאונה הוא היה במקום עבודתו ואף חתם על כרטיס נוכחות. לעובדה זו יש משקל שכן היא יוצרת זיקה ברורה והכרחית בין המנוח לבין מקום עבודתו ביום התאונה.

(2)        בשעות הבוקר המנוח עבד באתר "כורזין". באתר העבודה היתה נהוגה הפסקה ובנוסף, היה רשאי המנוח לצאת מן האתר.

(3)        למנוח היתה עבודה נוספת בשרות העיריה - במשתלה. המנוח היה נייד בין אתרי העבודה הללו, אף ששעת התאונה (09:15) אינה מתיישבת עם שגרת יומו של המנוח בנסיעה בין אתרי העבודה.