פסק-דין בתיק עבל 1452/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         השאלה הניצבת להכרעתנו בערעור זה היא, מהי ההכנסה המהווה בסיס לחישוב זכויותיו של המערער בגין תאונת העבודה שארעה לו ביום 27.8.2001.

 הרקע העובדתי

2.         המערער, בעל עסק לחלקי חילוף לרכב, נרשם כ"עובד עצמאי" במוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בשנת 1994.

3.         ביום 6.7.2000 פנה המערער למוסד במכתב, בו טען כי בין התאריכים 16.3.1999 - 14.10.1999 שהה במעצר. לאור האמור, ביקש המערער מהמוסד " להתחשב בתקופה זו ולקזז לי את חובי בביטוח לאומי". במענה למכתב זה הודיע המוסד למערער ביום 27.7.2000, כי מעמדו שונה, וכי החל מיום 14.3.1999 הוא יחשב "כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". המערער התבקש לעדכן את המוסד, מהו עיסוקו מאז שחרורו ממעצר.

4.         ביום 14.8.2000 מילא המערער "דין וחשבון רב שנתי" בו הצהיר, כי מיום 14.10.1999 ועד ליום 28.3.2000 עבד כעצמאי. לטענת המערער, ביום 28.3.2000 ארעה לו תאונת עבודה", ומאז מצוי הוא בחופשת מחלה.

5.         לאור הצהרתו של המערער בדין וחשבון קבע המוסד, כי המערער היה בגדר "עובד עצמאי" מיום 14.10.1999 ועד ליום 28.3.2000, וכי ממועד זה ואילך הוא מבוטח במעמד של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי.

6.         ביום 27.8.2001 ארעה למערער תאונת עבודה נוספת. על אף שבתקופה זו ראה המוסד במערער כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, ולכן לא היה  המערער מבוטח, לכאורה, בביטוח נפגעי עבודה, הסכים המוסד בדיעבד לקבוע, כי המערער היה החל מחודש אוגוסט 2001 בגדר עובד עצמאי.  במכתב מיום 25.11.2001 נקבע, כי בהעדר הצהרה על גובה הכנסותיו יהווה השכר הממוצע במשק בסיס לחישוב זכויותיו וחובותיו למוסד. לאור האמור, חושבו הזכויות המגיעות למערער בגין תאונת העבודה מיום 27.8.2001 על בסיס הכנסה בגובה השכר הממוצע במשק.

7.         לא נחה  דעתו של המערער מדרך חישוב זו, ולכן פנה בתביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע (בל 3335/03 ; השופט משה טוינה), בה טען, כי יש לחשב את הזכויות המגיעות לו עקב תאונת העבודה מיום 27.8.2001 על בסיס ההכנסה שהיוותה בסיס לתשלום הזכויות בגין תאונת העבודה מיום 28.3.2000, שהייתה השומה לשנת 1998.

ההליכים בבית הדין האזורי

8.         בבית הדין האזורי חזר וטען המערער, כי יש לחשב את הזכויות להן הוא זכאי בשל תאונת העבודה מיום 27.8.2001 על בסיס ההכנסה שהייתה הבסיס לחישוב זכויותיו בגין  התאונה מיום 28.3.2000, וכי במקרה הנוכחי יש להחיל בעניינו את תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) העוסקת בגמלה חוסמת.

9.         המוסד טען, כי עובר לתאונת העבודה מיום 27.8.2001 היה המערער במעמד של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, ולכן חויב ברבע השנה שקדמה לתאונה בתשלום דמי ביטוח מינימליים.

10.       בית הדין האזורי דחה תביעתו של המערער וקבע, כי על המערער לשלם למוסד הוצאות בסך 1,500 ש"ח.

טענות הצדדים בערעור 

11.       בערעורו חזר המערער, בעיקרו של דבר, על הטענות שהשמיע בבית הדין האזורי והדגיש, כי מקדמות דמי הביטוח שחויב לשלמם ברבע השנה שקדמה לתאונת העבודה מיום  27.8.2001 חושבו על בסיס ההכנסה שהייתה בסיס לחישוב דמי הפגיעה בגין תאונת העבודה מיום 28.3.2000, ולכן הכנסה זו אמורה הייתה להוות הבסיס  אף לחישוב דמי הפגיעה בגין תאונת העבודה מיום 27.8.2001.

            המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.

הכרעה

12.       טרם נבוא לכלל הכרעה בערעור שלפנינו נציין, כי המקרה שלפנינו הוא מקרה חריג במידת מה, שכן במועד בו ארעה תאונת העבודה היה המערער במעמד של "מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי", ולכן לא היה מבוטח כלל ביטוח נפגעי עבודה. רק לאחר שארעה תאונת העבודה שונה בדיעבד מעמדו של המערער והוא הוכר כ"עובד עצמאי". ההכרה בדיעבד במערער כ"עובד עצמאי" הייתה מחויבת המציאות, שכן מחומר הראיות עולה, כי לא היה מקום לשנות את מעמדו של המערער החל מיום 28.3.2000 למי "שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". 

יחד עם זה, לאור האמור לעיל, שיעור דמי הביטוח שנגבו מהמערער "בזמן האמת" ברבע השנה שקדמה לתאונת העבודה,  ושהיו אמורים להיות הבסיס גם לחישוב דמי הפגיעה, אינם משקפים את תמונת המצב האמיתית. משכך, סבורים אנו, כי על מנת לבחון מהי ההכנסה  המהווה בסיס לחישוב הזכויות המגיעות למערער בעקבות תאונת העבודה מיום 27.8.2001. יש לצאת מנקודת מוצא, לפיה היה המערער החל מיום 14.10.1999 בגדר "עובד עצמאי" ולבחון מתוך נקודת מוצא זו, מהי ההכנסה המהווה בסיס לחישוב הזכויות המגיעות למערער בגין תאונת העבודה מיום 27.8.2001. לצורך בחינת שאלה זו נסקור תחילה את הוראות החוק והתקנות החלות על הכנסתו של עובד עצמאי.