פסק-דין בתיק עבל 145/03

בית הדין הארצי לעבודה

סבאח עראדה                                                          ה מ ע ר ע ר ת

-

המוסד לביטוח לאומי                                                           ה מ ש י ב

לפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט - ליבנה

נציג עובדים מר יוסי דהאן,   נציג מעבידים מר צבי עמית

בשם המערערת -  עו"ד עאהד אגבארייה

בשם המשיב - עו"ד מיכל גורי

פ ס ק - ד י ן

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (השופט משה טוינה ונציג הציבור מר גוזלן; בל 1330/01), בו נדחתה תביעת המערערת לקצבת תלויים בעקבות פטירת בעלה (להלן: "המנוח") ונקבע כי אוטם שריר הלב שפקד את המנוח ביום 6.5.99 בעקבותיו נפטר אינו בגדר תאונת עבודה.

2.      להלן עיקר עובדות המקרה, כפי שקבען בית הדין קמא:

המנוח, יליד 1970, עבד כפועל במשק חקלאי. ביום 6.5.99 במהלך יום העבודה נפטר המנוח (להלן: "האירוע"). ביום האירוע עבד המנוח בעבודה פיזית בחקלאות שכללה: קטיף אפרסקים, העמסתם לטנדר (40-50 ארגזים אשר כל אחד מהם שקל כ-12 קילו), והדברת מזיקים באשכולות ענבים בכרם. במהלך הדברת אשכולות הענבים התנדב המנוח לסגור ברז מים מרכזי, אשר נמצא במרחק של כ-100 מטרים ממקום עבודתו. לאחר ביצוע פעולה זו חזר המנוח לעמיתיו לעבודה והתלונן על כאבים בחזה. זמן מה לאחר מכן נפטר המנוח. ניתוח לאחר המוות העלה כי המנוח נפטר "מכשל חריף של שריר הלב בעקבות טרשת קשה מאד של העורקים הכלליים".

3.      המערערת טענה בבית הדין קמא כי האוטם בשריר הלב, ממנו נפטר המנוח, הינו תוצאת אירוע חריג בעבודה. אירוע זה התבטא במאמץ הפיזי החריג לו נדרש המנוח במסגרת עבודתו ביום האירוע.

4.      המשיב (להלן: "המוסד") טען בבית הדין קמא כי דין התביעה להידחות שכן לא הוכח קיומו של אירוע חריג או עבודה מאומצת, שהמנוח לא היה מורגל בעשייתה, ביום בו נפטר. הגורם האמיתי למותו הוא המחלה הטרשתית המפושטת שנתגלתה רק לאחר מותו. 

5.      בפסק דינו קבע בית הדין קמא כי "הפעולות המתוארות לעיל אינן שונות במהותן מהעבודה אשר ביצע המנוח כרגיל מידי יום... המנוח עבד באותן עבודות כחלק מקבוצה של פועלים, חלקם בשנות ה-50 לחייהם אשר כולם נדרשו לאותה עבודה". בנוסף נקבע כי טענת המערערת לקיומו של אירוע חריג, אשר התבטא בהתרגזות המנוח בעקבות הדרישה ממנו לסגור את הברז, לא נטענה בכתב התביעה אשר הוגש לבית הדין קמא ביום 9.8.00, אלא הועלתה רק בדיון שהתקיים ביום 8.2.01. בית הדין קבע כי טענה זו "לא מצאה ביטוי בעדויות שנשמעו בבית הדין".  

על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור לבית הדין דנן, אשר התנהל בדרך של סיכומים בכתב.

6.       המערערת הוסיפה וטענה בפני בית דין זה, במסגרת סיכומיה, כי "אין לבודד אירוע רגעי ולהתעלם משאר הנתונים והאירועים הסמוכים שקדמו לכך" וכי יש "לבחון את מכלול הנתונים". לטענת המערערת, האירוע מקבל אופי של "אירוע חריג" בהצטרפות הנתונים הבאים: הפעילות החקלאית ביום האירוע "במסגרת לוח זמנים לחוץ", דחיית הארוחה בשעה אשר הובילה להתעייפות יתר של המנוח,  מזג האויר החם והלבוש הארוך שגרם להזעת יתר ותנאי העבודה הקשים בהם הועסק המנוח. המערערת ציינה כי העובדה שעובד אחר ניסה כבר לסגור את ברז המים ולא הצליח בכך וזאת, עוד לפני שהמנוח התנדב לביצוע המשימה, מהווה ראיה לכך כי סגירת הברז דרשה מאמץ רב. בנוסף, טענה המערערת כי מכלול העובדות מצדיק מינוי מומחה רפואי לבדיקת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין האוטם.

7.      המשיב חזר על טיעוניו בבית הדין קמא והוסיף כי העובדות שפורטו בסיכומי המערערת אינן מלמדות על קרות אירוע חריג. בנוסף טען המשיב כי בדין לא מינה בית הדין קמא מומחה רפואי שכן לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה.