פסק-דין בתיק עבל 140/05

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת הראשית רונית רוזנפלד ונציגי הציבור מר נוריאל ממליה ומר דן ברעם;                     בל 12292/04), בו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעתו בגבו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

2.         בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את התביעה בהסתמך על תשובת המומחה מטעמו, ד"ר חיים צינמן (להלן - המומחה) לשאלת ההבהרה, שהופנתה אליו. השאלה הייתה - האם השפעת העבודה על הפגיעה בגבו של המערער פחותה בהרבה מהשפעת המחלות והפגיעות האחרות מהן סבל המערער. תשובת המומחה לאותה שאלה היתה, כי " השפעת העבודה על הפגיעה בגבו של המערער פחותה בהרבה מהמחלות ומהפגיעות האחרות מהן סבל".

3.         במאמר מוסגר נציין, כי אותה שאלה נשאלה בעקבות פסק דינו של בית דין זה, אשר החזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שיפנה למומחה אותה שאלת הבהרה. עם זאת חשוב גם לציין, כי בחוות דעת קודמת של  אותו מומחה מיום 8.3.02, הוא העריך כי:

" יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל שמתקדם עם הגיל. ושינויים ניווניים בעמוד שדרה הנם תהליך תחלואתי רגיל ובנוסף קיים Spondylolisthesis שהנה מחלה התפתחותית מילדות שלא נגרמה כתוצאה מפגיעות זעירות בעבודה וגורמת לכאבי גב תחתון.

סוג עבודתו השפיע על הופעת המחלה בשליש, כאשר שליש נגרם כתוצאה ממצב תחלואי רגיל, שליש כתוצאה מהספונדילוליסטזיס ושליש פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך".

4.         הדיון בערעור שבפנינו התמקד בשאלה - האם לא היה מקום להכיר בפגיעה בגב כפגיעה בעבודה לאור תשובת המומחה מיום 8.3.02 לשאלת הבהרה שנשאל, לפיה הוא העריך כאמור בשליש את תרומת העבודה לפגיעה בגב התחתון.

5.         המערער טען, כי לאור אותה חוות דעת יש להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה.  באת כח המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) טענה, כי "ככל שהשפעת העבודה על התאונה היא שליש אכן אין לומר במקרה כזה שהשפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים"; אולם במקרה דנן הבהיר המומחה בתשובתו לשאלת ההבהרה האחרונה כיצד הוא מתייחס לאותו שליש. לכן על סמך אותה הבהרה - דין הערעור להידחות.

6 .         אשר לדעתנו -

א.        בסעיף 83 סיפא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) נקבע לגבי "תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין", כי אין רואים אותה כתאונת עבודה , "אם

הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

ב.         לאור הוראת סעיף 83 שעניינה תאונה בעבודה, מתעורר ספק, היש מקום להחיל את  הסיפא של אותו סעיף גם לגבי החלופה המיקרוטראומטית. המצאת אותה חלופה היתה כורח המציאות נוכח הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע. תכלית אותה תורה היתה להרחיב ולפתוח את אותה רשימה סגורה. משכך הם הדברים לא ברורים הטעם והתכלית, לפתח את תורת המיקרוטראומה באופן מגביל המחיל עליה את סעיף 83 סיפא. מעבר לכך נוסיף שהתנאי הראשוני לחלות תורת המיקרוטראומה הינו - הוכחת אין ספור פגיעות זעירות שבכל אחת מהן נגרם נזק זעיר שלא ניתן לאיבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם לנזק הממשי הפוגע בכושר בעבודתו של המבוטח. משזוהי תניית היסוד לחלות המיקרוטראומה לא ברור כיצד אותה תורה ראוייה ליישום באופן המתיישב עם הוראת סעיף 83 סיפא לחוק.

ג.         אפילו אם היה מקום להחלת סעיף 83 סיפא במקרה שלפנינו - אזי על פי ההלכה שנקבעה זה מכבר, השפעת העבודה בשליש על קרות הפגיעה - אינה בהכרח השפעה פחותה בהרבה מהשפעת גורמיה האחרים. גם באת כח המוסד סברה, כי זו ההלכה. ואכן,  לעניין זה נפסק בעב"ל 210/97  רז - המוסד לביטוח לאומי  (ניתן ביום 18.08.99) , במקרה בו השפעת האירוע בעבודה על קרות אירוע מוחי הייתה בשיעור של 25% ואותו אירוע לא היה מתרחש אלמלא האירוע בעבודה, כי יש להכיר באותה פגיעה כפגיעה בעבודה. זאת, חרף חוות דעת המומחה, שסבר כמומחה במקרה שלפנינו, כי " השפעת האירוע פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים על הופעת הדימום  התוך מוחי".

8.         מסקנת הדברים היא, כי דין הערעור להתקבל.

השופט עמירם רבינוביץ

אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי השופט פליטמן. לדידי אין צורך להכריע בהליך זה האם הסיפא לסעיף 83 לחוק חלה  במקרה של מיקרוטראומה, משבנסיבות הליך זה, אין לומר שהשפעת העבודה בשיעור של שליש על קרות הפגיעה, הינה  השפעה "פחותה בהרבה" מהשפעת הגורמים האחרים.

השופט שמואל צור

אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט פליטמן, כמו גם להערתו של חברי השופט רבינוביץ.

מר יהודה בן הרוש