פסק-דין בתיק עבל 1373/04

השופטת נילי ארד

ערעור זה סב על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חגית שגיא;     בל 1439/98), בה נדחתה בקשתן של המערערות לחקור את הרופא מטעם המשיב (להלן: המוסד) על חוות דעתו שהוגשה למומחה-יועץ רפואי שמינה בית הדין.

רקע עובדתי ודיוני

1.      המערערות, רעייתו ובתו של המנוח ברוך רביב ז"ל (להלן: המנוח), הגישו לבית הדין האזורי בתל אביב תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (הוא המשיב, להלן גם: המוסד) להכיר בהתאבדות המנוח כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

2.   נוכח עילת התביעה נדרש בית הדין בשלב ראשון לבירור ולקביעת העובדות בשאלה אם הוכח קיומו של "אירוע חריג" בעבודתו של המנוח. במסגרת הבאת הראיות, ולתמיכה בעדותן, הגישו המערערות שלוש חוות-דעת של הרופא שטיפל במנוח טרם התאבדותו, הפסיכיאטר ד"ר פבלו ג'ייקסמן, ואלה הן: מכתב מיום 9.12.1996 שנשלח למחלקת התביעות במוסד, ובו סיכום מהלך טיפולו במנוח -  מכתב זה הוגש במצורף לכתב התביעה (להלן: המכתב); ושתי חוות דעת שהגישו המערערות במהלך הדיון בבית הדין האזורי: חוות דעת רפואית מיום 29.10.1998 (להלן: חוות הדעת העיקרית) וחוות דעת רפואית משלימה מיום 22.1.2000.

בדיון שנועד בתאריך 20.5.2001 נחקר ד"ר ג'ייקסמן על ידי ב"כ המוסד בחקירה נגדית בנוגע ל היבטים העובדתיים של טיפולו במנוח. בתוך כך התבקשה התייחסותו לאמור במכתב ובחוות הדעת העיקרית והמשלימה. במעמד זה אף הודיע כי ינסה להמציא לבית הדין העתק מכרטיסו הרפואי של המנוח.

חקירתו הנגדית של ד"ר ג'ייקסמן והשלכותיה היו מושא להליכי ביניים להם נדרשו הצדדים, כמפורט להלן, והן אף מעיקר עניינו של ערעור זה.

3.      בתום שלב הבאת הראיות ובמהלך הגשת הסיכומים בסוגיית "האירוע החריג" צירף המוסד לסיכומיו מסמכים שונים ובהם חוות דעת מומחה מטעמו, ד"ר שטרן.

נוכח התנגדותן של המערערות להגשת המסמכים, ניתנה החלטתו זו של בית הדין:

" הריני מורה על משיכת כל המסמכים שצורפו, למעט חוו"ד ד"ר שטרן. המסמכים שצורפו הינם ראיות, והלכה היא שאין לצרף ראיות לסיכומים.    אשר לחו"ד ד"ר שטרן:

ההלכה הנוהגת בבית הדין מאפשרת הגשת חוו"ד רפואית לאחר קבלת החלטה על מינוי מומחה.

בנוסף, משהוגשה חוות דעת רפואית מטעם התובע, יש לאפשר אף לנתבע הגשת חוו"ד מטעמו. אין זה מקובל לחקור את נותני חוות הדעת וזאת על מנת שההליך יהיה קצר ומהיר ככל האפשר".

בהתאם, ניתנה למערערות אפשרות להגיש תגובתן לסיכומי המוסד לביטוח לאומי.

4.      בקשת רשות ערעור שהגישו המערערות על החלטה זו נדחתה על ידי חברי הנשיא אדלר, בין היתר מטעמים אלה:

"   בענייננו, טרם סיים בית הדין האזורי את שלב קביעת העובדות וטרם קבע האם התקיים "אירוע חריג" בגינו מתעורר צורך במינוי מומחה רפואי. במידה שיחליט בית הדין כי בחינת האירוע מצריכה חוות דעתו של מומחה רפואי, ימנה בית הדין כאמור מומחה מטעמו, ויחליט האם להעביר אליו את חוות הדעת שהוגשו מטעמם של הצדדים. יצוין, כי ככלל, לא נחקרים על חוות דעתם המומחים מטעם הצדדים. במקרה דנן, ד"ר ג'קסמיין, אשר הובא כעד מטעם המבקשות [המערערות לפנינו - נ.א.] , נחקר לעניין עובדות הטיפול בלבד, ולא בעניין חוות דעתו על המקרה".

הוסיפו המערערות ועתרו נגד החלטתו של חברי הנשיא לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסדר מוסכם שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו ימשוך המוסד מתיק בית הדין האזורי את חוות הדעת של ד"ר שטרן שצורפה לכתב סיכומי טענותיו. זאת, תוך שמירת זכותו של המוסד "לבקש מבית-הדין האזורי להתיר לה [לבאת כוח המוסד - נ.א.] להגיש את חוות-דעתו של ד"ר שטרן לעיון המומחה הרפואי שימונה על ידי בית הדין לבירור שאלת הקשר הסיבתי... אם תתקבל גרסת העותרות בדבר התרחשותו של אירוע חריג". מנגד, שמר בא-כוח המערערות "על זכותו להתנגד, בבוא העת, להגשת חוות דעתו של ד"ר שטרן. בין היתר, על יסוד הנימוק כי משלא הובא רופא זה כעד מטעם המשיב 2 [המוסד - נ.א.], ולעותרות לא ניתנה האפשרות לחוקרו על חוות דעתו, אין המשיב 2 רשאי להציג את חוות דעתו" (להלן: פסיקת בג"ץ).

5.      הדיון בתובענה גופא חזר, אפוא, לפתחו של בית הדין האזורי. בהחלטתו מיום 28.1.2004 עמד בית הדין על נסיבות המקרה, כפי שהוכחו לפניו מכלל חומר הראיות והעדויות שנשמעו לפניו, ועל האירועים שקדמו להתאבדות המנוח ובסופו של דבר הייתה זו מסקנתו:

" אין בידי לקבוע מה מבין הנסיבות שפורטו לעיל היתה סיבת ההתאבדות של המנוח, ויש להעביר את ההכרעה בשאלה זו למומחה רפואי, וזאת מהטעמים הבאים:

א.    אין סמיכות זמנים בין הפיטורים להתאבדות. ההתאבדות היתה 3.5 חודשים אחרי הפיטורים.