פסק-דין בתיק עבל 1363/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         זהו ערעור לאחר קבלת רשות (בר"ע 443/03) על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 001337/03; השופט אילן סופר כדן יחיד) אשר דחה את ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.1.2003 (להלן - הוועדה) אשר קבעה, כי אין שינוי בדרגת הנכות של המערער.

2.         רשות הערעור נתנה בנוגע לקביעת הוועדה, לפיה לא קיים קשר סיבתי "בין התאונה מושא ערעור זה מיום 24.1.1999 (להלן - התאונה) לעצם קרות החבלה בירך ובברך ימין".

3.         א.        בדחותו את ערעור המערער, קבע בית הדין האזורי, בין השאר, כי

" ניתוח פרוטוקולי הוועדות... מראה כי מעולם לא הוכר קשר סיבתי בין הפגיעה בירך ימין לתאונה מיום 24.1.99. גם אם התלונות נבדקו עדיין לא הוכרו על ידי מי מהועדות. הועדות ציינו מפורשות כי אין כל תעוד רפואי בסמוך לאירוע ומבחינה זו צודקות הועדות".

ב.         בית הדין האזורי הסתמך בקביעתו זו על הנתונים הבאים:

(1)        בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 2.3.1999 צויין, כי המערער נחבל במרפק ימין ובראשו.

(2)        בתעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה מיום 8.4.1999 צויין, כי המערער סובל מרגישות במרפק ימין.

(3)        רק בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה מיום 21.8.2000 צויין, כי הפגיעה היא ביד ימין וברך ימין.

(4)        בטופס בל/250 נרשם, כי המערער החליק ברצפת המטבח על יד ימין. בהמשך נוסף הרישום "+רגל ימין". תוספת זו אינה נראית כמקורית.

(5)        בוועדה מדרג ראשון מיום 29.10.2000 התלונן המערער על פגיעה ביד ימין וברך ימין, והוועדה לא מצאה כל ממצא בברך ימין.

(6)        הוועדה לעררים מיום 17.1.2001 מצאה חשד לגוש ברקמה הרכה בירך הימנית, כשהיא מציינת שאין קשר בין ממצא זה לתאונה. הוועדה בקשה בדיקה אולטרה סאונד ו-T.C.

(7)        בתאריך 27.10.2001 לאחר עיון בבדיקת האולטרה סאונד קבעה הוועדה, כי הבדיקה תקינה. עוד ציינה הוועדה, כי אין כל עדות בחומר הרפואי לחבלה בירך.

(8)        בעקבות בקשה להחמרה שהגיש המערער, קבעה הוועדה מדרג ראשון ביום 22.7.2002, כי מאחר שהוחלט בוועדות קודמות, שאין קשר סיבתי בין הממצא בירך והתאונה, הרי שאין החמרה. גם הוועדה לעררים, מושא ערעור זה, קבעה, כי מאחר שהתלונות בקשר לירך ימין לא הוכרו על ידי המשיב (להלן - המוסד) לא ניתן לדון בתלונות שלא הוכרו.

4.         בערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, טען בין השאר, את הטענות הבאות:

א.        לא היה מקום להטיל ספק בטופס בל/250, כאשר המוסד אשר בידו הטופס המקורי לא העלה טענה כנגד מוצג זה.

ב.         הקביעה, לפיה לא נותרה נכות בירך כתוצאה מהתאונה, אינה מעידה על העדר קשר סיבתי בין התאונה לממצא בירך.

ג.         המערער התלונן על פגיעה בירך בכל הוועדות, למעט השתיים האחרונות.

ד.         גם מדברי בא-כוח המוסד בבית הדין עולה, כי גם הוא סובר, שעל פי דו"חות הוועדות לא נותרה למערער כל נכות, אך לא נקבע בהן, שאין קשר סיבתי בין תלונות המערער לגבי רגל ימין ובין התאונה.

ה.        בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 002723/01; השופטת יהודית גלטנר-הופמן, להלן - פס"ד הופמן) קבע, כי המערער נפגע ברגל ימין וממצא זה מהווה מעשה בית דין.