השופט עמירם רבינוביץ
1. המערערים הם עורכי דין עצמאיים, אשר הגישו תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (בל 002358/03; השופטת נאווה וימן ונציגי הציבור מר עמי בר-טל ומר דב כספי), בה השיגו על גובה המקדמות שחייב אותם המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד) לשלם לגבי המחצית השנייה של שנת 2002.
2. המסגרת הנורמטיבית של תביעה זו היא חוק תכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002 ו-2003) (ס"ח התשס"ב - 2002, 428, להלן -
החוק המתקן) אשר היה בר תוקף מיום 1.7.2002 ועד ליום 30.6.2003 (להלן -
התקופה הקובעת).
3
. השינוי המהותי הנוגע לענייננו שהוכנס בסעיף 9(9)(ב) לחוק המתקן הוא ביטול תקרת ההכנסה על פיה חושבו דמי הביטוח של עובדים עצמאיים, ושעמדה בטרם נחקק החוק המתקן על חמש פעמים השכר הממוצע במשק (להלן -
התקרה). בנוסף לכך הוגדלו בחוק המתקן שיעורי דמי הביטוח.
4. בעקבות חקיקת החוק המתקן שלח המוסד למערערים פנקסים חדשים לתשלום מקדמות, שבהם הוגדל סכום המקדמות של המערערים החל מיום 1.7.2002 - מועד תחילת החוק המתקן - בשל ביטול התקרה והגדלת שיעור דמי הביטוח בחוק המתקן.
5. המערערים פנו למוסד ובקשו להקטין את המקדמות, בטענה שחלה ירידה בהכנסותיהם, וזה נענה באופן חלקי והקטין במידה מסוימת את גובה המקדמות.
6. המוסד חישב את סכום המקדמות החדשות על ידי חלוקת ההכנסה השנתית ל - 12 חודשים המתחלקים לשתי תקופות.
בתקופה הראשונה של השנה מיום 1.1.2002 ועד ליום 30.6.2002 (להלן -
המחצית הראשונה) חושבו המקדמות בהתאם לחוק טרם תיקונו.
בתקופה השנייה מיום 1.7.2002 ועד ליום 31.12.2002 (להלן -
המחצית השניה) חושבו המקדמות בהתאם להוראות החוק המתקן, דהיינו, ללא הגבלת התקרה ועל פי שיעורי הביטוח החדשים.
7. המערערים טענו, כי חישוב זה של המוסד שגוי, באשר הוא מבוסס על הכנסה חודשית ממוצעת. חישוב זה גורם לכך שהכנסה שהופקה במחצית הראשונה "מועברת" למחצית השנייה, בה הייתה ההכנסה נמוכה, או לא הייתה הכנסה כלל. בדרך זו מוחלות הוראות החוק המתקן באופן רטרואקטיבי על ההכנסה במחצית הראשונה, למרות שתחולת החוק המתקן היא רק מתחילת המחצית השנייה. לדידם של המערערים, חישוב זה גורם לעיוות, משום שהוא מתעלם מההכנסה החודשית האמיתית בפועל במחצית השנייה שהייתה נמוכה, ולא היה מקום להטיל עליה חיוב בדמי ביטוח על הכנסה שבחלקה מקורה במחצית הראשונה.
8. המוסד טען, כי ההכנסות במחצית הראשונה הינן חלק בלתי נפרד מההכנסה השנתית, ואין מדובר בגלגול הכנסות ממחצית אחת לשנייה ובחקיקה רטרואקטיבית.
9. א. בית הדין האזורי דחה את טענות המערערים וקיבל את דרך החישוב של המוסד.
בית הדין האזורי קבע, כי טענת המערערים, לפיה היה מקום לקבוע את בסיס המקדמות לשנת 2002 על פי ההכנסה החודשית בפועל בכל חודש וחודש באותה שנה, תוך התחשבות בהכנסה האמיתית במחצית השנייה של השנה שהייתה נמוכה יותר, אין לה בסיס בחוק.
על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן -
חוק הביטוח הלאומי או
החוק), בסיס ההכנסה הוא
שנתי ומחולק ב- 12. דרך חישוב זו נובעת מן העובדה, שהכנסתו של עובד עצמאי היא הכנסה שנתית, ולא הכנסה מקרית בחודש זה או אחר.
ב. בית הדין האזורי קבע עוד, שחישוב המוסד, לפיו החיל את הוראות החוק המתקן על הכנסת המערערים במחצית השנייה, ואת הוראות החוק טרם תיקונו על הכנסה במחצית הראשונה היא נכונה, ואינה מצביעה על כל תחולה רטרואקטיבית של החוק המתקן.
בית הדין האזורי הצביע על הנזק שעלול להיגרם למערערים על פי דרך חישובם, בתביעה לגמלה המבוססת על הכנסת המבוטח, בנסיבות בהן ההכנסה טרם קרות האירוע המזכה הייתה נמוכה, או לא הייתה הכנסה כלל.
10. א. המערערים חזרו בערעורם, בעיקרו של דבר, על טענותיהם בבית הדין האזורי, לפיהן על פי שיטת החישוב של המוסד יובאו בחשבון לעניין חישוב דמי הביטוח הכנסות שהופקו על ידי המערערים במחצית הראשונה, בה חל המצב המשפטי הקודם, ויצטרפו להכנסות במחצית השנייה, אשר לגביה חל המצב המשפטי החדש. דרך זו, אליבא דטיעון המערערים, יצרה, למעשה, שינוי חקיקה רטרואקטיבי הפוגע באושיות המשפט, בה בשעה שהדרך הנכונה לחישוב דמי הביטוח, היא התחשבות בהכנסתם בפועל של המערערים במחצית השנייה ולא בהכנסה הממוצעת.
ב. המערערים הוסיפו וטענו, כי לא היה מקום לפסוק במקרה זה בשאלת המקדמות בלבד, אלא היה על בית הדין האזורי לפסוק מהו גובה התשלום הסופי של דמי הביטוח על פי דיווחיהם השנתיים שהוגשו על ידי המערערים זה מכבר, אך המוסד טרם קבע להם שומה סופית.
ג. אליבא דטיעון המערערים, סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי אינו קובע, כי יש לחשב את ההכנסות החודשיות של המערערים על דרך הממוצע. מהוראות סעיפים 334, 353(א) ו-336 לחוק למדים, כי ההתייחסות לגבי דמי הביטוח היא חודשית ולא שנתית. המערערים צרפו לסיכומיהם בבית הדין האזורי את מלוא הנתונים לגבי הכנסותיהם
הממשיות בפועל לגבי כל חודש וחודש בשנת 2002, אך בית הדין התעלם מנתונים אלה.
11. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיף בתמצית את הטענות הבאות:
א. החוק המתקן ביטל את תקרת החיוב בתשלום דמי ביטוח לתקופה הקובעת, אך לא חל שינוי בהוראת סעיף 345 לחוק, לפיה הכנסתו של מבוטח עובד עצמאי תחושב בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי ופקודת מס הכנסה, והחישוב יהיה שנתי ולא חודשי. על המוסד היה לחלק את ההכנסה ב-12 חודשים, ולא לבדוק את הכנסתו של עובד עצמאי מדי חודש בחודשו. המוסד חילק את הכנסתם של המערערים ל-12 חודשים, ורק בתקופה הקובעת ולא קודם לכן, חויבו המערערים בתשלום דמי ביטוח על פי החוק המתקן.