פסק-דין בתיק עבל 133/07

השופט יגאל פליטמן

1.   בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציג הציבור מר כאליהו; בל 12253/04) בו נדחתה תביעת המערער להמשך תשלום גמלת הבטחת הכנסה.

2.   למערער שולמה גמלת הבטחת הכנסה עד לחודש דצמבר 2003. ביום 11.12.2003 ביקש המוסד מהמערער להמציא מסמכים הקשורים לנכסים שונים בעטרות,  בבית חנינה ובעיר העתיקה. מכתב נוסף בעניין נשלח למערער ביום 31.12.2003. משלא הומצאו המסמכים המבוקשים, נדחתה תביעתו של המערער במכתב מיום 27.1.2004 מחמת אי שיתוף פעולה, על פי הוראות סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980 (להלן- החוק). 

3.   המערער טען כי אינו יכול להמציא מסמכים ביחס לנכסים שאינם בשליטתו, ולכן קבע בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 10.4.2005, כי " התיק ייקבע להוכחות בשאלה אם לתובע נכס מקרקעין" אשר יש למערער ממנו הכנסה, או שאפשר שתופק ממנו הכנסה, לצורך בדיקת זכאותו להמשך תשלום הגמלה.

4.   בפסק דינו של בית הדין האזורי נקבע, כי הנכס בבית חנינה נבנה על ידי ילדיו של המערער. עם זאת, למערער יש נכס מקרקעין בירושלים אותו ירש מאביו יחד עם אחיו. חלקו של המערער בירושה זו ממשי, כמו גם חלקו בשכר הדירה שהוא גובה עבור אותו נכס. לא הוכח האם אכן חולק המערער את שכר הדירה עם בני משפחתו, ובאיזה שיעור. באשר לנכס בעטרות נקבע, כי הוא הועבר לבניו של המערער בתקופה הרלבנטית לזמן בו נשללה ממנו הגמלה על פי החוק, ועל כן היה רשאי המוסד לקחת את תמורתו בחשבון. המערער לא הוכיח, לעניין זה, כי הנכס אינו שייך לו, אף על פי שיכול היה להציג חשבונות מים, חשמל וכיו"ב. הימנעותו מהוכחה זו פועלת לרעתו. לסיום נקבע, כי צדק המוסד עת שלל את גמלתו של המערער על פי סעיף 19 לחוק, שכן המערער לא הציג את המסמכים שנדרשו ממנו במועד, אף על פי שהיה ביכולתו לעשות כן, לאור העובדה שלפחות חלק מאותם מסמכים שנדרשו הוצגו על ידו במהלך הדיון. לאור האמור, דחה בית הדין האזורי את התביעה, וחייב את המערער בתשלום הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח, לאור " שלל גרסאותיו של התובע והתפתחויות גרסתו".

5.   בערעורו טען המערער טענות מטענות שונות בנוגע לאופן ניהול ההליך ושמיעת העדויות על ידי בית הדין האזורי. לגופם של דברים טען המערער, כי המציא את המסמכים שנדרש להמציא על ידי המוסד, ועל כן אין ממש בטענה לפיה לא שיתף פעולה באופן המצדיק שלילת גמלתו, מה גם שמדובר בטענה אשר נזנחה על ידי המוסד, כאמור בהחלטת בית הדין מיום 10.4.2005. הערעור כוון גם כנגד קביעותיו של בית הדין קמא בפסק דינו באשר לנכס בעטרות ובאשר לדמי השכירות אותם הוא מקבל עבור הבית בעיר העתיקה בירושלים.

6.   בישיבת קדם הערעור הוחלט, כי ב"כ המוסד תכתיב סיכומיה לפרוטוקול אשר ייחשבו לסיכומים מטעמה, וכי ב"כ המערער יגיש לאחר מכן סיכומיו בכתב.

7.   ב"כ המוסד טענה, כי גרסתו של המערער באשר לנכסים האמורים, נבנתה במהלך הדיון בתביעה, החל מהכחשה מוחלטת ועד להמצאת מסמכים שונים המעידים על הקשר בין המערער לבין הנכסים. המוסד מעולם לא זנח את הטענה בדבר אי שיתוף הפעולה המצדיק שלילת גמלתו של המערער, אלא שבית הדין האזורי ביקש לבדוק את הדברים גם לגופם.  זאת ועוד. אי-שיתוף הפעולה מצד המערער מעיד על ניסיונו להסתיר נכסים שבבעלותו מהמוסד.

8.   ב"כ המערערים חזר, בעיקרו של דבר, על טיעוניו בערעור.

9.   דיון והכרעה:

א.  לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. הערעור מכוון, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי באשר לקשר שבין המערער לבין הנכסים האמורים בתקופה הרלבנטית, והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו לעניין זה. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אשר ראתה ושמעה את העדים, ואף לא בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, או בהחלטות דיוניות שנתקבלו על ידיה לצורך ניהול ההליך שבפניה.

ב.   מקרה זה אינו מצדיק סטייה מכלל זה. בית הדין האזורי השתית את מסקנותיו על חומר הראיות, כשהוא מקיף את המחלוקת על כל פניה, תוך ניתוח מפורט של העדויות והראיות שהובאו בפניו. מסקנותיו מעוגנות, אפוא, בחומר הראיות, וניתוחו המשפטי, בהתחשב בכל האמור, נכון.

ג.   על האמור נוסיף, כי על פי העדויות והראיות השונות שהוצגו בפני בית הדין קמא, עולה, כי אכן, לפחות בכל האמור לנכסים בעיר העתיקה ובעטרות, לא הוכחה גרסתו של המערער כי אינם בבעלותו וכי הוא אינו מפיק מהם הכנסה, או שאינו יכול להפיק מהם הכנסה. כמו כן, לא הוכחה טענת המערער לפיה הוא מתחלק בדמי השכירות מן הנכס בעיר העתיקה עם אחיו, ובאיזו מידה. עוד עולה, כי אכן לא שיתף המערער פעולה עם דרישת המוסד להמצאת מסמכים, אף על פי שאלו היו ברשותו או שיכל להשיגם במאמץ סביר, לאור העובדה שהציג, לפחות את חלקם, בפני בית הדין קמא. על כן, ולו מטעם זה בלבד, צדק המוסד כאשר הפסיק תשלום גמלתו, על פי סעיף 19 לחוק.

ד.   לאור האמור, לא מצאנו כל טעות משפטית המצדיקה את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי, הראוי להתאשר מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

10. סוף דבר -  הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט' באייר התשס"ח (14 במאי 2008), בהעדר הצדדים.