פסק-דין בתיק עבל 1291/04

1.         השאלה המתעוררת לפנינו בערעור זה היא האם האירוע המוחי בו לקה המערער בתחילת חודש נובמבר 1997 (להלן - האירוע המוחי) הוא "פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995.

2.         כפי שעולה מחומר הראיות היה המערער בתקופה הרלוונטית לתביעה, מושא ערעור זה, מנכ"ל ובעל מניות בחברת "נץ שלמה נכסים והשקעות". החברה עסקה בייצור ושיווק תכשיטים.

3.         בהודעתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) טען המערער כי סוכן אמריקאי עימו עבד הודיע לו באופן מפתיע כי עסקה משותפת עליה עבדו שניהם מבוטלת. ביטול העסקה גרם לו "לפחד מהמשך הדרך של העסק" (ראו שורות 10-11 להודעת המערער לחוקר המוסד). לטענת המערער, יום למחרת האירוע, חש תחושה של נימול בצד שמאל של גופו. משתחושת הנימול לא עברה ואף החמירה פנה המערער לקופת חולים ומשם הופנה לבית החולים תל השומר, שם נקבע כי אירע לו אירוע מוחי.

4.         בחודש ספטמבר 1999, כעבור שנתיים מהיום בו אובחן האירוע המוחי, פנה המערער למוסד להכיר באירוע שאירע לו, לטענתו, בעבודה כ"תאונת עבודה". יש לציין כי בטופס התביעה, בניגוד לנאמר בהודעתו לחוקר המוסד, ציין המערער כי מייד לאחר האירוע בעבודה חש ברע וכי למחרת היום אושפז בבית החולים. עוד ציין המערער בטופס התביעה כי האירוע בעבודה אירע ביום 1.11.1997   (יום שבת).

5.         המוסד דחה את תביעתו של המערער להכיר כאירוע כ"תאונת עבודה" בנימוק ש"לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך". משנדחתה תביעתו הגיש המערער את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בתל אביב (בל 1309/01 השופטת חגית שגיא כדן יחיד).

6.         בתצהיר שהגיש המערער לבית הדין האזורי שינה  המערער את גרסתו וטען כי האירוע בעבודה אירע ביום 29.10.1997. עוד הוסיף המערער כי לא הוא מילא את טופס התביעה למוסד, ולכן האמור בו אינו מדוייק.

7.         בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער בנימוקים הבאים :

א.        ממסמכים שצירף המערער עולה כי הזמנת העבודה נעשתה כבר בחודש מרץ 1997. מסמכים אלה אינם עולים בקנה אחד עם מסמך אחר שצירף המערער לפיו ההזמנה שבוטלה נעשתה בחודש ספטמבר 1997. זאת ועוד. בהזמנה ישנו פירוט בקשר לתכשיטים עם מוטיבים יהודיים, נתון שאינו מתיישב עם גרסת המערער לפיה ההזמנה נועדה לאפשר מכירת התכשיטים בחג המולד.

ב.         המועדים הנזכרים בטופס התביעה ובחקירתו של המערער לחוקר המוסד אינם תואמים את המועדים הנזכרים בתצהירו של המערער. בנוסף, מהמסמכים הרפואיים עולה כי תחושת הנימול החלה יומיים לאחר האירוע בעבודה, נתון המערער אף הוא את הקשר בין העבודה לאירוע המוחי.

ג.         בחומר הרפואי אין כל התייחסות לאירוע בעבודה.

8.          בערעורו לפנינו טען המערער כי ניתן להסביר בצורה הגיונית את הסתירות שהתגלו במסמכים שצירף כמו גם את הסתירות הנטענות במועדים השונים שציין.  עוד טען המערער כי במסמכים הרפואיים אין דבר הסותר את גרסתו וכי בהסטוריה הרפואית שלו אין כל גורם סיכון שעלול היה להביא לאירוע המוחי.

המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.

9.          לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בא כוח המערער מבקש, למעשה, מבית דין זה להתערב בקביעות העובדתיות שקבעה הערכאה הדיונית. כידוע, הלכה היא, כי בית דין זה בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים. לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מכלל זה, במיוחד כאשר במהלך אשפוזו וגם לאחר מכן לא ציין המערער את האירוע שאירע לו בעבודה ולא קשר בינו לבין האירוע המוחי. יתרה מזו, מעיון במסמכים הרפואיים עולה כי המערער ציין כי תחושת הנימול הופיעה "באופן פתאומי" ו"בזמן מנוחה".

10.       משאלו הם פני הדברים, דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אלול, תשס"ו (21 ספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

________________    _________________      _______________

  הנשיא סטיב אדלר        השופט עמירם רבינוביץ        השופטת נילי ארד

___________________      ____________________

נציג עובדים, שלום חבשוש       נציג מעבידים, הלל דודאי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: