פסק-דין בתיק עבל 1288/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לצירוף נכויות משתי תאונות עבודה בהן נפגע, וזאת בהתאם לסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי או החוק) ובהתאם לתקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות).

2.         המוסד דחה את תביעתו, וגם בית הדין האזורי בחיפה, בפניו התבררה תביעתו של המערער לצרוף נכויות, דחה את התביעה (בל 001621/02;  סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגי הציבור מר מאיר זמיר ומר קובי עזרא).

3.         הרקע העובדתי לתביעה, מושא הערעור, הוא זה:

א.        המערער, יליד 1945, עבד כמנהל משמרת במתקן לייצור חומצה זרחתית בחברת חיפה כימיקלים (להלן - החברה) החל משנת 1969 ועד לפרישתו מהחברה עקב מצב בריאותו ביום 1.5.1995.

ב.         ביום 19.10.1993 הגיש המערער תביעה למוסד בשל ירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק.

ג.         ביום 31.12.1997 קבעה ועדה רפואית לעררים, כי למערער נגרם ליקוי שמיעה כתוצאה מעבודתו, וכי נותרה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% בגין ירידה בשמיעה (10%) וטנטון (10%) למפרע מיום 19.10.1993 (להלן - הפגיעה הראשונה).

ד.         ביום 13.11.1994 בשל תקלה בצנרת החברה נשפכה על פלג גופו התחתון של המערער חומצה זרחתית בחום העולה על 100 מעלות צלזיוס (להלן - הפגיעה השניה).

ה.        המערער הגיש ביום 25.12.1994 תביעה להכרה בפגיעה השניה כתאונת עבודה.

ו.         ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 29.12.1997, כי כתוצאה מהפגיעה השניה נותרה למערער נכות צמיתה בשיעור 15% המורכבת מדרגת נכות מותאמת בשיעור 10% על פי סעיפים 5(1) א - ב למבחנים לתקנות העוסקים בליקויים בדרכי הנשימה בתוספת 5% על פי תקנה 15 לתקנות.

4.         בית הדין האזורי נימק את דחיית התביעה לצירוף נכויות בכך, שלא הוכח שליקוי השמיעה פגע בכושר השתכרותו או גרם להפסדים בשכרו של המערער, וכי משאלה הנתונים לא ניתן לראות את הנכויות של המערער כבעלות אופי מצטבר שפגעו בכושר השתכרותו.

5.         בהשגתו על פסק דינו של בית הדין האזורי טען המערער בתמצית את הטענות הבאות:

א.        לפקיד התביעות יש סמכות לבדוק שני נתונים בלבד. האחד,  האם יש בדרך קבע ירידה בהכנסות ביותר מ - 50%. השני, האם החיבור של הנכויות  יזכה את התובע בקצבה.

אם מתמלאים שני תנאים אלה נפתח שער הכניסה לוועדה הרפואית, שהיא זו שצריכה לקבוע, אם יש מקום לצרף את שתי הנכויות.

ב.         תקנה 12  ממוקמת בפרק העוסק בוועדות רפואיות. הוועדה הרפואית היא זו שצריכה להחליט אם הצמצום בהכנסה נגרם מצירוף שתי הנכויות.

ג.         הקשר בין האופי המצטבר של הנכויות לבין הפגיעה בכושר ההשתכרות לפי סעיף 121 לחוק, אינו צריך לפעול באופן בלעדי.

ד.         משהודה המוסד, כי המערער חדל לעבוד אחרי הפגיעה השניה, וכי אכן יש ירידה בהכנסות המערער כדרישת התקנות מיד לאחריה, די בכך, כדי להעביר את נושא צירוף הנכויות לוועדה הרפואית.

ה.        יש לקבל את חוות דעת ד"ר שלוסברג, שהוגשה על ידי המערער, ולא נסתרה על ידי המוסד.

6.         המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וטען בתמצית את הטענות הבאות:

א.        בית הדין האזורי צדק, כאשר קבע, כי לא הוכח קשר סיבתי בין האופי המצטבר של הנכויות ובין הפגיעה בכושר ההשתכרות.