פסק-דין בתיק עבל 1288/02

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת ורד שפר ונציגי הציבור מר פרל ומר יחזקאלי; בל 1411/01), בו נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה.

2.      מכלל המסמכים שבפנינו עולה כי המערער הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה, בגין ארוע מיום 17.06.85. התביעה אושרה ושולמו למערער דמי פגיעה. אך לאחר מכן, ביום 06.01.86, הודיע המשיב (להלן - המוסד) למערער, כי הוא חוזר בו מאישור התביעה. מפסק דינו של בית דין זה בדב"ע נא/189-0 משה אסור - המוסד לביטוח לאומי, עולה כי המערער הגיש תביעה נוספת, כדלקמן: " ביום 19.05.87 הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי, בה טען כי המחלה בידיו הינה תוצאה של תאונה בעבודה. כמועד התאונה נרשם יום 30.05.86". המוסד קיבל את התביעה במרוצת שנת 1999, ובמכתב שנשלח למערער צויין, כי " הננו מאשרים כי הכרנו בפגיעה מתאריך 30.05.86 כתאונת עבודה". לאחר מכן עמד המערער בפני וועדות רפואיות אשר קבעו את נכותו החל מיום 31.05.86.

3.      בבית הדין קמא ציין המערער כי מחלת המקצוע בה הינו לוקה, החלה ביום 25.06.85 ולא ביום 30.05.86. המערער תבע דמי פגיעה, עבור ימי אי כושר, שחלקם קדמו ליום 30.05.86 וחלקם מאוחרים למועד זה. בית הדין קמא דחה את התביעה, בקובעו " אשר לדמי פגיעה - בענייננו אין חולק שהתובע, משהוכרה (סוף סוף) מחלתו כמחלת מקצוע, ביקש לעמוד בפני ועדה רפואית, ונקבעה לו נכות החל מיום 30.05.86, וקביעתה לא שונתה ע"י ועדה לעררים (הנתבע אף הפנה לכך שבערר שהגיש התובע על החלטת הדרג הראשון לא הייתה מצידו כל טענה בדבר מועד תחילת הנכות). עיון בכתב התביעה אשר בפנינו מראה כי התובע טוען, למעשה, כי נכון היה לקבוע שמועד תחילת נכותו הנו מיום 25.06.85, אולם טענה שכזו, המקום הנכון, אם בכלל,  להעלותה, היה בערעור על החלטת הוועדה לעררים (שהמועד להגשתו חלף זה מכבר). כך או אחרת, משבחר התובע לפעול במסלול של בדיקתו ע"י ועדה רפואית, שוב אין הוא יכול לבקש גם תשלומם של דמי פגיעה".

4.      בפנינו שב המערער על טענתו לזכאותו לדמי פגיעה עבור 152 ימים וכן שב המערער ועתר כי יקבע שתאריך תחילת מחלת המקצוע יקבע ליום 25.06.85. במהלך ישיבת קדם הערעור, ביקשו הצדדים על מנת לקצר את זמן ההתדיינות, להכתיב לפרוטוקול את טיעוניהם שיחשבו כסיכומים בכתב מטעמם, וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.

5.      המוסד בטיעוניו תמך בפסק דינו של בית הדין קמא. המערער חזר על טענותיו לעיל, והוסיף הסבר לעובדה כי לא פנה למוסד או לוועדות הרפואיות בקשר למועד תחילת המחלה בעבר, כדלקמן " מאחר שראשי היה נתון כל כולו במאבק להכרה במחלת המקצוע בידיי. עניין תאריך תחילת המחלה הושם בצד. מה גם לא חשבתי שיהיה לי קושי בלשנותו בביטוח הלאומי ולהתאימו לתאריך הרשום על גבי התעודה הראשונה לנפגע בעבודה". כן ביקש המערער, כי יפסקו לזכותו הוצאות משפט שהוציא במשך 12 שנים, בין תחילת המחלה עד להכרה בה.

6.      מכלל החומר שבפנינו עולה כי המוסד הכיר במחלת המקצוע של המערער כפגיעה בעבודה, ותאריך התחולה נקבע על ידי פקיד התביעות, ליום 30.05.86,  בהתאם לתאריך שצויין בתביעתו של המערער מיום 19.05.87. המערער לא פנה בתביעה לבית הדין האזורי  לפסק דין הצהרתי כנגד קביעת התאריך הנ"ל על ידי פקיד התביעות, כן לא ערער על תאריך התחילה שנקבע על ידי הוועדות הרפואיות. משכך, ולאחר שעמד כבר בפני וועדות רפואיות, בדין לא קיבל בית הדין קמא את תביעתו לדמי פגיעה ואף אנו נאלצים לדחות את ערעורו.

7.      סוף דבר - הערעור נדחה. לא מצאנו לפסוק למערער הוצאות בגין הליכים קודמים שהסתיימו זה משכבר, כן לא מצאנו לנכון לעשות  צו להוצאות בהליך זה.    

ניתן היום, ז' אייר  התשס"ה (16.05.05), בהעדר הצדדים.

_______________      ______________          ____________________

        סטיב אדלר, נשיא         יגאל פליטמן, שופט                  נילי ארד,  שופטת        

         _____________________            _________________________

          מר יהודה יעיש, נציג עובדים              מר דני בר - סלע, נציג מעבידים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: