פסק-דין בתיק עבל 1259/04

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.      בפני  ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית השופט הראשי יהודית גלטנר - הופמן; בל 2259/02), בו נדחתה תביעתו של המבקש להשבת דמי ביטוח, בם חוייב לתקופה בה היה זכאי לגמלת השלמת  הבטחת הכנסה.

2.      העובדות הצריכות לענייננו, כפי העולה מפסק הדין קמא, הינן כדלקמן:

                                א.        המערער רכש חנות בעזרת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לצורך שיקומו, בהיותו מוכר כנכה  עבודה.

                                 ב.         בתקופה שמדצמבר 1997 ועד לסוף שנת 2002, השכיר המערער את החנות.

                                  ג.         מיום 01.04.98 ועד ליום 31.01.02 שולמה למערער גמלת השלמת הבטחת הכנסה.

                                 ד.         מן החומר שעמד בפני בית הדין קמא עולה כי למערער הצטבר חוב דמי ביטוח בגין תקופה ממושכת, בה כלולה אף התקופה שבסעיף ג לעיל. המערער הגיע להסדרי תשלומים עם המוסד. במסגרת ההסדרים בוטלו הקנסות שנצברו לחובת המערער ואף בוטל חלק מן הסכום בו חב בגין הפרשי הצמדה.

יצויין, כי  לצורך חישוב דמי הביטוח, נלקחו בחשבון הכנסות המערער מהשכרת החנות.

3.      בפני בית הדין האזורי טען המערער, שבהיותו מקבל השלמת הכנסה אין הוא חב בדמי ביטוח  ולחילופין - אם הוא אכן חב בתשלום דמי הביטוח " המחלקה להבטחת הכנסה צריכה ומחובתה להשלים את החסר". ואילו טענות המוסד היו כי החיוב בדמי הביטוח נעשה על פי הצהרות המערער ועל פי שומות שהתקבלו ממס הכנסה, כי  המערער לא הכחיש את הכנסותיו מהשכרת החנות  וכי על פי הדין,  המערער לא היה פטור מתשלום דמי ביטוח בתקופת הזכאות להשלמת הכנסה, משבתקופה הרלוונטית היתה לו "הכנסה אחרת" מהשכרת החנות. אשר לטענה החלופית לעניין השלמת גמלת הבטחת הכנסה בגובה דמי הביטוח, ציין המוסד, כי אין לה על מה שתסמוך. שהרי, " גם לעניין חישוב הגימלה למבוטח שהוא עובד שכיר יש לקחת בחשבון את סכום השכר ברוטו שבתלושי השכר ולא סכום השכר לאחר ניכוי דמי ביטוח ולכן אין שום סיבה כי הכנסת התובע משכירות החנות תילקח בחשבון לצורך חישוב השלמת הכנסה בהתחשב בדמי ביטוח שחויב".

4.      בית הדין קמא פסק כי " התובע לא השכיל להוכיח טענתו, כי אין לחייבו בדמי ביטוח בתקופה בה זוכה בגימלת הבטחת הכנסה (השלמה). לפיכך אין לחייב הנתבע להשיב לתובע דמי ביטוח בגין הסכומים שפורטו בהסדר התשלומים". בית הדין נסמך בקביעתו על האמור בסעיף 351 (ז)  לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, לפיו "לא ישולמו דמי ביטוח בעד הזמן שבעדו מגיעה לאדם גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, אם אין לו הכנסה אחרת באותה תקופה". כאשר "הכנסה" - מוגדרת בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה), כהכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה. בגדר מקורות אלו באים אף דמי השכירות שהשתלמו למערער, מה גם שבסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה מצויין, כי "הכנסה" לעניין חוק זה, הינה לרבות " סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". בית הדין קמא אף הפנה לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982, בהן מצויין כיצד תחושב הכנסה מנכס, כדלקמן " כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל - 8% משוויו מחולק ב - 12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר". בהסתמך על העובדות ועל הוראות הדין לעיל, דחה בית הדין כאמור את התביעה. 

5.      במהלך ישיבת קדם הערעור שהתקיימה ביום 27.09.04, הודיע המערער כי הוא חוזר בו מערעורו. לפיכך הערעור נמחק, תוך שהמוסד הסכים, בהמלצת בית הדין, לשאת בהוצאות הגעת המערער לדיון בסך 200 ש"ח. לאחר זאת, הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין. המוסד הסכים לבקשה, ובלבד שאם ידחה הערעור ישיב המערער את ההוצאות שנפסקו לזכותו. כן הסכימו הצדדים כי פסק הדין ינתן על סמך כלל החומר שבפנינו, לרבות המסמכים והסיכומים שהוגשו לבית הדין קמא. לאור הסכמת הצדדים, אנו מבטלים את פסק הדין מיום 28.09.04, והערעור ידון לגופו.

6.      בטענותיהם בפנינו הפנונו הצדדים לאשר טענו בבית הדין קמא, המערער אף העלה טענות חדשות, אשר על פניהן אינן עוסקות בתקופה שמיום 01.04.98 ועד יום 31.01.02, ומשכך אין אנו נזקקים להן.

7.      לאחר שעיינו בכלל החומר שבפנינו לא מצאנו מקום להתערב בפסק הדין קמא, הראוי להתאשר מטעמיו. בתקופה בה היה המערער זכאי להשלמת הכנסה, השתלמו לו דמי שכירות בגין החנות, ולפיכך בדין חוייב המערער בדמי ביטוח בתקופה האמורה. כן מוצאים אנו לדחות את טענתו החלופית של המבקש, לפיה - אם עליו לשלם דמי ביטוח, על המוסד ל"שפות" אותו בגין תשלום זה באמצעות "תוספת" להשלמת ההכנסה לה הינו זכאי. מקובלת עלינו לעניין זה עמדת המוסד, כי סעיף 9 בחוק הבטחת הכנסה אינו עוסק בהכנסה "נטו" ולפיכך לא היה מקום לחשב את הכנסתו מדמי שכירות בניכוי דמי הביטוח, על מנת לקבוע את שיעור גימלת הבטחת ההכנסה. ניתן ללמוד לעניין זה גזירה שווה מדמי ביטוח בריאות. המבקש חב בעד התקופה האמורה בתשלום דמי ביטוח בריאות כדין. אין זה כמובן מתקבל על הדעת שעל המוסד ל"שפות" את המבקש, באמצעות הגדלת השלמת ההכנסה המשתלמת לו, על הסכומים שהשתלמו על ידו, כנראה בדרך של ניכוי מן הגמלה, בגין ביטוח בריאות.  

8.      סוף דבר - הערעור נדחה כאמור. כיוון שהוצאות הנסיעה שפסקנו בעבר שולמו לפנים משורת הדין ובהתחשב בעובדה כי המערער ביקש למחוק את ערעורו, ישיב המערער את סך 200 הש"ח שנפסקו לזכותו בעבר למוסד .

ניתן היום, כ"ה אדר א' התשס"ה (06.03.05), בהעדר הצדדים.

____________________  ________________ _____________________

עמירם רבינוביץ, שופט            שמואל צור, שופט         ורדה וירט - ליבנה, שופטת

 _________________________         _________________________

 מר אבישי ספיר, נציג עובדים                    מר חיים בנימיני, נציג מעבידים                                                                                               התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: