פסק-דין בתיק עבל 1234/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של  בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל אריסון-חילו ונציגי הציבור מר חיים אבוטבול ומר זאב נעמן; תיק ב"ל 2605/00) שדחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

2.         המערער יליד 1981 ובהיותו תלמיד בית ספר נהג לעבוד בפגרת הקיץ בצביעה ובגינון בית הספר "מגדים" שבכרמיאל.

            בקיץ של שנת 1999 עבד שוב בשיפוצים בבית הספר והחל את עבודתו ביום 29.6.99. בשלושת הימים האחרונים לעבודת המערער, הוא וחבריו, סידרו את הכיתות, הביאו תנורי חשמל גדולים, פלטות של שולחנות כתיבה והעבירו אותם מבניין לבניין. המערער נאלץ להפסיק את עבודתו לפני הזמן שתוכנן מאחר ובימים האחרונים החל המערער לחוש בכאבי גב תחתון כשהחלו כשסחב גלוני צבע מבניין אחד לשני.

3.         בית הדין האזורי קבע כי למערער היה אירוע תאונתי בעת שסחב את גלוני הצבע מבניין אחד לשני. ובהתאם לקביעתו זו מינה כמומחה יועץ רפואי את ד"ר ד. אנגל (להלן - המומחה).

            המומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של המערער הן על דרך של אירוע תאונתי והן על דרך של מקרוטראומה.

            משנשלל הקשר הסיבתי על ידי המומחה, בית הדין האזורי אימץ את מסקנותיו וקבע כי דין התביעה להידחות.

על כך הערעור שבפנינו.

4.         ב"כ המערער טוען בעיקר כנגד חוות הדעת הרפואית ולטענתו מצויים בה פגמים רבים ואלו העיקריים שבהם, לטענתו:

            המומחה הרפואי לא התבקש להשיב לשאלות בדבר החלת תורת המיקרוטראומה או המיניטראומה וזאת מאחר ובית הדין האזורי קבע קיומו של ארוע תאונתי.

בית הדין האזורי לא העביר אל המומחה את החומר הרפואי הצבאי ולא את חוות הדעת של אורטופד הילדים והנוער, ד"ר קרת, המומחה לא חיווה דעתו על פי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין, אלא בניגוד להן. המומחה דן בתחום שאינו בסמכותו בכך שדן בשאלה העובדתית כאשר בית הדין הוא שקובע אם אכן ארעה תאונה בעבודה ולא המומחה הרפואי.

5.         ב"כ המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי ובחוות דעתו של המומחה.

6.         בתחילה נעסוק בחוות דעתו של המומחה, ד"ר ד. אנגל - בית הדין האזורי מינה את ד"ר ד. אנגל על בסיס תשתית העובדתית שנקבעה על ידו והיא: " למערער אירע אירוע תאונתי בעבודתו והוא עת סחב גלוני הצבע מבניין אחד לשני ביום העבודה שלפני יום עבודתו האחרון שחל ביום 22.7.99. המומחה איבחן כי למערער פריצת דיסק בין חוליות 5L - 4L ושולל את הקשר הסיבתי מאחר ולדעתו לא היה אירוע תאונתי בודד וברור וכי עבודה מאומצת במשך תקופה קצרה מאוד לא יכולה לגרום למחלתו במנגנון המיקרוטראומה. ובשל כך שלל את הקשר הסיבתי.

            בתשובה לשאלות הבהרה רבות שהופנו אל המומחה - המומחה חזר על מסקנתו כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של המערער לבין התאונה.

7.         הוצע לב"כ המוסד כי ימונה מומחה נוסף מתחום אורטופדית ילדים ונוער אולם ב"כ המוסד הודיע כי אינו מקבל המלצת בית הדין.

8.         לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובמיוחד בחוות הדעת הרפואית הננו סבורים כי יש מקום למנות מומחה נוסף מתחום אורטופדית ילדים ונוער וזאת לאור הפגם העיקרי בחוות דעתו של המומחה במקרה זה, והיא התעלמות מן התשתית העובדתית שקבע בית הדין האזורי.

9.         ובמה דברים אמורים? בית הדין האזורי קבע כי למערער היה אירוע תאונתי הוא הרים גלוני צבע במשקל שמונה-עשר ק"ג כל גלון ושכתוצאה מאותה התאונה המערער חש בכאבים עד כדי כך שלא יכול היה להמשיך ולעבוד. לאור הקביעה העובדתית של בית הדין האזורי היה על המומחה להתייחס לאותו אירוע כאירוע תאונתי בודד וברור ולבחון האם קיים קשר סיבתי בין אותו אירוע תאונתי לבין הפגיעה בגב.

            לגבי החלת תורת המיקרוטראומה, המומחה  כלל לא התבקש להתייחס לכך  ושאלה זו אף לא עמדה לדיון.

            בהתעלם המומחה מהקביעה העובדתית בדבר "אירוע תאונתי" יש מקום למנות מומחה נוסף. ואם ממנים אנו מומחה נוסף רצוי שיהיה זה מומחה עם מומחיות מיוחדת בתחום אורטופדית ילדים ונוער, לאור העובדה שבאותו מועד טרם מלאו למערער שמונה עשרה שנים.

10.       אשר על כן, הערעור מתקבל והתיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה נוסף כמפורט בסעיף 8 לעיל.