פסק-דין בתיק עבל 1230/04

הנשיא סטיב אדלר

פתח דבר

עניינו של ערעור זה, על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע , הוא בקבלת תביעתו של המשיב לגימלת השלמת הכנסה, בהתאם להוראות חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980, על אף שעשה שימוש ברכב פרטי. על המסגרת הנורמטיבית הצריכה להכרעה בסוגית השימוש בכלי רכב כשולל זכאות לקצבת הבטחת הכנסה, מכוח חוק הבטחת הכנסה, ועל המדיניות הראויה בהקשר זה, עמדנו לאחרונה בהרחבה בפסק הדין בעניין המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר .  ההיבט המשפטי של פסיקה זו יוכל על המקרה דנן בשינויים הנדרשים לעניין.

יצוין כי הליך זה נשמע במאוחד עם שלושה הליכים נוספים אולם, הוחלט כי פסקי הדין בהליכים יינתנו בנפרד וזאת, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מבוטח.

[1] הרקע העובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי

[א] המשיב הגיש תביעה לתשלום השלמת הכנסה לקצבת הזקנה (להלן - התביעה).

[ב] ביום 6.11.2002 דחה המוסד את תביעת המשיב מן הטעם שהמשיב משתמש ברכב מנועי פרטי.

[ג] המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי בבאר-שבע ובמסגרתה ערער על דחיית התביעה וטען כי הרכב מסוג פג'ו 309, שמספרו 1411804 (להלן - הרכב), שנת ייצור 1990, שייך לבנו והועמד לרשותו מעת לעת בצורה מוגבלת.

[ד] בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב לאחר שבא לכלל מסקנה, כי המוסד לא הוכיח שהמשיב השתמש ברכב באופן קבוע, ומשהשתכנע כי נסיבות המקרה אינן מעידות על רמת חיים חריגה בגינה יש מקום לשלול מהמשיב את השלמת ההכנסה. הוסיף בית הדין קמא וקבע: כי אין מחלוקת שהמשיב אינו הבעלים של הרכב והוא גם אינו מממן את אחזקתו; הרכב נראה חונה סמוך לביתו פעם אחת בלבד; באחת מתוך שתי הפעמים בהן נראה המשיב נוהג ברכב הוא נסע לבית אשת בנו עובדה העולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו ובתצהיר בנו, לפיהם המשיב ואשתו מסייעים בשמירה על הנכדים.

טענות הצדדים בערעור

[2] בערעור לפנינו טען המוסד כי שגה בית הדין קמא משפסק כי המשיב עשה ברכב שימוש אקראי בלבד וזאת על אף שמהעדויות שהיו בפניו עלו, בין היתר, עובדות אלה: בנו של המשיב עובד בתל-אביב ושב לביתו רק בסופי שבוע; מקום העבודה של הבן העמיד לרשותו רכב; מסמכי רכב הפג'ו והמפתחות נמצאו אצל המשיב. כן נטען שהמוסד אינו יכול  להעמיד חוקר ליד כל מבוטח על מנת שיבדוק האם המבוטח מפיק טובת הנאה מן השימוש ברכב ואף אין להטיל על המוסד את הנטל להוכיח את שווי טובת ההנאה. כך, ההבחנה שעשה בית הדין קמא בין מי שרשום כבעליו של הרכב לבין העושה בו שימוש שוטף, אינה מתיישבת עם הוראות חוק הבטחת הכנסה ותכליתן. בנוסף, חזר המוסד על טענותיו בהליך עבל 1010/04 לפיהן, לא חל שינוי בהלכה הפסוקה, אף לא לאחר שנתקבל סעיף 9א לחוק, וכי גם אם כן, אזי יש לחזור ולאמץ את ההלכה בדבר שלילת גימלת הבטחת הכנסה ממי שמשתמש ברכב מנועי באופן קבוע וזאת, לאור השיקולים שעמדו בבסיס ההלכה עת נקבעה ושעדיין תקפים.  

            המשיב מצידו ביקש לשכנענו כי הערעור סב בעיקרו של דבר על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא ועל כן, לשיטתו, השאלה היחידה הניצבת לפתחנו היא האם יש מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין קמא.

הכרעה

[3] נקדים ונאמר כי דין הערעור להתקבל. קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא מקובלות עלינו בהיותן מעוגנות בחומר הראיות אלא שלטעמנו, המסקנה המשפטית המתבקשת מהן היא שהמשיב עשה שימוש קבוע ברכב הפג'ו ועל כן בדין נדחתה תביעתו על ידי המוסד. את טעמנו לאמור נמנה בקצרה להלן.

[4] מחומר הראיות עולים הממצאים הבאים:

[א] המשיב ואשתו מתגוררים בשכונה ג' בבאר-שבע. המשיב מחזיק ברישיון נהיגה מזה שנים ארוכות ועוד טרם עלייתו ארצה מרוסיה.

[ב] מעדות חוקר המוסד והתצלומים שהגיש לבית הדין קמא עולה, כי רכב הפג'ו שבבעלות בנו יורי צולם חונה ליד בית המשיב פעמיים (ביום 23.6.2003 וביום 19.7.2002). בנוסף נראה המשיב נוהג ברכב פעמיים (ביום 12.9.2002 וביום 17.9.2002).

[ב] בהודעתו לחוקר המוסד מיום 29.7.2002 אמר המשיב, בין היתר, כי בנו - יורי - עובד ומתגורר בתל-אביב. בחקירתו הנגדית של יורי בבית הדין האזורי טען יורי, כי הוא עובד ומתגורר בתל-אביב במהלך השבוע אך שב לבאר-שבע בסופי שבוע. כן הוסיף, כי בשכונת נחל עשן בבאר שבע מתגוררים אשתו וילדיו. כך בלשונו  "יש לי משפחה שאני לא גר איתם". אל בית משפחתו התייחס מספר פעמים כאל "הבית של אשתי".

[ג] לרשות יורי עומד רכב  השייך למקום עבודתו. בחקירתו הנגדית העיד, כי לעתים הרכב נשאר אצלו גם בסוף שבוע אולם, בדרך כלל הוא מגיע לבאר-שבע ברכבת.  לגבי נסיבות השימוש ברכב טען יורי בתצהירו טענות שונות כדלקמן: בסעיף 1 לתצהיר טען כי רכב הפג'ו "..משמש אותי ואת משפחתי" ואילו בסעיף 7 לתצהיר טען כי "לי יש היום רכב מהעבודה, ולכן רכב הפיג'ו הנו בשימוש של אשתי".  בסעיפים 2 ו -3 לתצהיר טען, כי מספר פעמים ביקש מאביו כי יאסוף את הנכדים ויסייע לאשתו כשלא חשה בטוב או כשלא הייתה פנויה ועל כך חזר גם בחקירתו הנגדית. מאידך, טען גם כי נתן לאביו את הרכב "כדי להקל עליו...כדי שישתמש בו ויחזיר אותו אליו לאחר השימוש" (סעיף 5 לתצהיר).