פסק-דין בתיק עבל 1223/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         השאלה הניצבת בפנינו בערעור זה היא, האם זכאית המערערת לתשלום קצבת שאירים. בית הדין האזורי האזורי בנצרת (בל 001610/02 ; השופטת ורד שפר ונציגי הציבור מוניר ושמש) השיב על כך בשלילה, ומכאן הערעור שבפנינו.

הרקע העובדתי

2.         המערערת היא אלמנתו של יוסף גבאי ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום 22.8.2001 (להלן - המנוח).

3.         בני הזוג נישאו ביום 6.12.1983 ונולדו להם שני ילדים, האחד בשנת 1984 והשני בשנת 1988.

4.         לפי האמור בתצהיר המערערת, בחודש אוגוסט 1989 עלתה מערכת היחסים בין בני הזוג על שרטון. כתוצאה מכך הגישה המערערת ביום 22.10.1989 תביעה לגירושין בבית הדין הרבני בצפת. 

5.         בחודש ינואר 1990 או במועד מוקדם יותר עזב המנוח את דירת המגורים של בני הזוג ועבר לדור עם אחותו. ביום 4.2.1990 הגיש אף הוא תביעה לגירושין בבית הדין הרבני בבאר שבע.

6.         ביום 17.9.1990 אירעה למנוח תאונת דרכים בעקבותיה נפצע באורח קשה. ממועד זה ועד למועד פטירתו בשנת 2001 היה מאושפז המנוח בבית החולים ליכטשטטר בתל אביב במצב של תרדמת.

7.         ביום 4.2.1992 מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוסיתו של המנוח.

8.         בשנת 1995 קשרה המערערת יחסים עם אדם אחר. כתוצאה ממערכת יחסים זו נולדה למערערת בת.

9.         בחודש ספטמבר 2001 הגישה המערערת תביעה לקצבת שאירים למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). בטופס התביעה הצהירה המערערת כי חיה בנפרד מהמנוח  מאז חודש נובמבר 1989. תביעתה זו של המערערת נדחתה על ידי המוסד בנימוק ש"בחמש השנים האחרונות לפני פטירתו היית נפרדת ממנו לפחות שלוש שנים ובכללן 12 חודשים האחרונים ולא היית זכאית ממנו למזונות ולא נשא למעשה במזונותיך או שולם לו תוספת עבורך בקצבתו".

            לא נחה דעתה של המערערת מדחיית תביעתה על ידי המוסד, ולכן הגישה את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי.

פסק דינו של בית הדין האזורי

בית הדין אזורי קבע כי המערערת הייתה נפרדת מבעלה עובר לפטירתו, ולכן אין

היא זכאית לקצבת שאירים. פסיקתו של בית הדין האזורי נומקה במילים הבאות:

"אין חולק כי עובר למועד התאונה בה נפגע המנוח, היו הוא והתובעת (המערערת בענייננו - ע.ר) בגדר פרודים. לגרסת התובעת, המנוח עזב את הבית בחודש 1/90 ולא לפני כן , ותמיד היו להם חשבונות נפרדים והתחלקו ביניהם בהוצאות.

בטופס התביעה שהגישה לנתבע, ציינה התובעת כי הייתה פרודה מהמנוח החל מחודש 11/89, אולם בעדותה טענה שהתכוונה למועד שבו הגישה לביה"ד הרבני תביעה למזונות.

כעולה מעדותה של התובעת, בתחילה ביקרה את בעלה המנוח בבי"ח כל שבועיים, ולאחר מכן פעם בחודש/חודשיים, ולאחר פציעתו של המנוח לא המשיכה בהליכי הגירושין, 'כי לא היה אפשר, אם הייתי רוצה זה לא היה עוזר לי. לא דחפתי את זה, כי נתנו לי להבין שלא אקבל גט, למרות שרציתי שלא לחיות באוויר ולהיות חופשייה'.

התובעת שבה והבהירה כי 'בהתחלה אני התכוונתי להתגרש, אך זה לא יצא לפועל'. התובעת הסבירה כי לא המשיכה בהליכי הגירושים משום שנתנו לה להבין שלא תקבל גט. אין ספק כי רצונה היה להתגרש מהמנוח, וכי רק הסיבה האובייקטיבית של התאונה, מנעה את המשך ההליך. גם המנוח היה מעוניין בגירושין. התובעת גם אישרה כי קיימה מערכת יחסים של זוגיות עם אבי עמר, לטענתה רק החל משנת 1995, מועד שבו הלה התגרש מאשתו, וכאמור אף נולדה להם ילדה משותפת...לאור המבחנים אשר פורטו לעיל ולאור הוראות סעיף 238(2) לחוק, וככל שהוכח בפנינו עולה, כי הן התובעת והן המנוח, התכוונו להתגרש, אך התאונה מנעה את המשך הליכי הגירושין. בין בני הזוג היה קיים מצב של 'פירוד' לפני פטירת המנוח במועדים המפורטים בסעיף 238(2) לחוק, ולפיכך אין להכיר בתובעת כ'אלמנה' הזכאית לקצבת שארים".