פסק-דין בתיק עבל 1171/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המשיב (להלן - מר הולצמן) הגיש בחודש אפריל 2002 תביעה לקצבת שאירים בשל אשתו המנוחה רחל ז"ל (להלן - המנוחה), אשר נפטרה ביום י"ז באדר תשס"ב (25.2.2002).

2.         המערער (להלן - המוסד) דחה את התביעה בנימוק ש"המנוחה לא הייתה מבוטחת, ולא קבלה קצבת זקנה בזכות עצמה".

3.         מר הולצמן השיג על קביעה זו בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי בתל אביב. (בל 2682/02; השופטת אורלי סלע ונציג הציבור מר טבח).

4.         בית הדין האזורי קבל את גרסת מר הולצמן, לפיה עבדה המנוחה כפקידה ב"בית חרושת שפיגל לטכסטיל" החל משנת 1954 ועד לסגירתו בשנת 1975, ולכן הייתה מבוטחת בזכות עצמה. על סמך ממצא זה קבע בית הדין האזורי שמר הולצמן זכאי לקצבת שאירים.

5.         בערעור שהגיש המוסד על פסק דינו של בית הדין האזורי טען לראשונה, כי טעה בית הדין האזורי, כאשר קבע שמר הולצמן זכאי לקצבת שאירים, מבלי שבדק את הכנסתו של מר הולצמן, השוללת, אליבא דטיעון המוסד, את סיווגו כ"אלמן".

6.         טענה זו של המוסד יש בה מידה רבה של עזות מצח, ויש לדחות אותה מכל וכל. המוסד, שכמובן היה מיוצג בדיון בבית הדין האזורי, לא טען ולו פעם אחת, כי מר הולצמן אינו בגדר "אלמן" בשל הכנסתו.

            המוסד הגיש כתב הגנה וסיכומים ולא נאמרה בהם מילה אחת על הכנסתו של מר הולצמן השוללת את הגדרתו כ"אלמן". הטענה היחידה שנטענה על ידי המוסד החל ממכתב הדחייה דרך כתב ההגנה והסיכומים הייתה, כי "המנוחה לא הייתה מבוטחת ולא קבלה קצבת זקנה בזכות עצמה". לא נטענה שום טענה אחרת.

            הצדדים ניתבו את הדיון בבית הדין האזורי רק לטענה יחידה זו. על בית הדין האזורי לא היה מוטל להעלות מיוזמתו טענות שלא העלה אותן צד מעוניין מיוצג . יש לציין, כי מדובר בטענה עובדתית (גובה הכנסה). בדרך, בה ניהל המוסד את הגנתו בבית הדין האזורי, ויתר על כל טענה אחרת. משדחה בית הדין האזורי כדין את טיעון המוסד, פשיטא שהגיע למסקנה, שמר הולצמן זכאי לקצבת שאירים.

8.         באת כוח המוסד טענה עוד בערעור, שאין המוסד רשאי לשלם קצבה בניגוד לדין, וכי תשלום הקצבה למר הולצמן, בשעה שאינו זכאי לה בשל הכנסתו, מאלצת את המוסד לשלם תשלום שלא כדין. גם טענה זו ראויה להידחות מכל וכל.

9.         פסק הדין של בית הדין האזורי בו נקבע, כי מר הולצמן זכאי לקצבת שאירים הוא הדין הנכון למועד מתן פסק הדין, וכל תשלום שמשולם על פי קביעתו של אותו פסק דין הוא תשלום כדין. כאמור, הטענה באשר להכנסתו של מר הולצמן,  לא נטענה על ידי המוסד. המוסד, למעשה, ויתר עליה, ולכן על פי "כללי המשחק" המשפטיים פסק הדין של בית הדין האזורי משקף את האמת המשפטית היחידה, וכל תשלום על פיו הוא תשלום כדין.

9.      עוד יש לציין, כי הצעת המוסד בעת הדיון בערעור להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי, כדי לדון בטענתו החדשה לגבי סיווגו של מר הולצמן כ"אלמן", כמוה כפתיחה למפרע של פסק דין חלוט לאותו מועד, כאשר לצדדים, שהיו מיוצגים, היה יומם  בבית הדין האזורי.

.

10.       יחד עם זה, מעמד "אלמן" בחוק הביטוח הלאומי, אינו מעמד נצחי, והוא עשוי להשתנות עם השתנות הנתונים המזכים "אלמן" בסיווג זה. משחדל להתקיים נתון מהנתונים המזכים אלמן בסיווג זה על פי הגדרת סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) לא יהנה עוד אותו "אלמן" מקצבת השאירים המוענקת לו מכח הגדרה זו (דב"ע נה/78-0 אורי גביש פד"ע כח, 527, להלן - פסק דין גביש ; דב"ע מב/118-0 המוסד לביטוח לאומי - עו"ד עמנואל דוויק, פד"ע יד, 309).

11.       במקרה הנוכחי, חסין מר הולצמן מכל דרישה לשלול את זכאותו לקצבת שאירים מכח סווגו כאלמן עד ליום מתן פסק דין האזורי. ברם, יום אחד לאחר מכן, זכאי המוסד לדרוש את שלילת זכאותו לקצבת שאירים, אם אכן יוכח שלא נתמלא לגביו תנאי מהתנאים לסיווגו כ"אלמן", כדוגמת הכנסה העולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט (פס"ד גביש).

12.       סוף דבר - הערעור נדחה. משנמצא כי ערעורו של מוסד ערעור סרק הוא, ומשנגרר המשיב שלא בטובתו להליך זה, אנו מחייבים את המוסד לשלם למשיב הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.

ניתן היום, ט"ז אלול, תשס"ה (20 ספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.