פסק-דין בתיק עבל 1142/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור גב' ברכה נודלר ומר דן מיבר; תיק בל 1734/03) דחה את תביעתו של המערער למענק נכות בגין פגיעה בעבודה שארעה למערער ביום 7.1.81.

2.         המערער נפגע בעבודה ביום 7.1.81 ותביעתו הוכרה כתאונה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי שילם למערער דמי פגיעה עבור תקופה שמיום 8.1.81 ועד ליום 30.4.81.

            עם תום תקופת התשלום המערער לא פנה לוועדה רפואית על מנת שיקבעו לו אחוזי נכות.

            בתאריך 17.9.02 המערער פנה, לראשונה, בבקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות.

            הוועדה הרפואית מיום 25.11.02 קבעה למערער 10% בתחולה משנת 1981.

בתאריך 22.12.02 הודע למערער בכתב מן המוסד לביטוח לאומי, כי בהתאם לסעיפים 296 ו-107 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי) הופחת סכום המענק כולו והוא אינו זכאי לכל תשלום.

3.         ערעור זה נסוב כולו על דרך פרשנותם של סעיף 107 בשילוב עם סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי וזו לשונם:

"107    (א)      נכה  עבודה  כאמור  בסעיף  104(ג)  ישלם  לו המוסד  מענק

בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה.

296.    (א)       כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב)       הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".

4.         באי כוח הצדדים טענו את טענותיהם לערעור בפני בישיבת קדם הערעור עם השלמת טיעונים בכתב וזאת בהתאם להחלטת חברי השופט יגאל פליטמן מיום 19.4.04.

5.         בא כוח המערער טען כי המערער פנה לוועדה רק כשהחל לסבול מהפרעה רפואית ותפקודית מאחר ולפני כן לא סבל מהפרעה כזו לא מצא לנכון לבקש אחוזי נכות, משכך אין זה סביר שהוועדה הרפואית קבעה את אחוזי הנכות עם מועד תחולה לשנת 1981. לכך יש להוסיף כי המוסד לביטוח לאומי לא התריע בפני המערער כי זכויותיו עלולות להיפגע.

            ובאשר לפרשנותו של סעיף 107 לחוק, הרי שאין לראות במועד הגשת הבקשה לקביעת אחוזי נכות כמועד הגשת התביעה ויש לראות את כוונת המחוקק לכך שהמועד הקובע הוא המועד להגשת תביעה להכיר בזכות - דהיינו, המועד  בו הוגשה התביעה להכיר בפגיעה כתאונה בעבודה. פרשנות אחרת מביאה לתוצאה שהמערער זכאי למענק בגין פגיעתו ואינו יכול לקבל אותו. בטיעוניו בשלב הערעור הוסיף בא כוח המערער טענות גם כנגד דרך ניהול הדיון בוועדה הרפואית.

6.         בא כוח המוסד לביטוח לאומי מבקש לאשר את פסק הדין של בית הדין האזורי ואף מבסס טענותיו על אשר נפסק בעב"ל 96/03 דויד פריג' - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם) (להלן - פס"ד פריג').

7.         דיון הכרעה

            אקדים לאמר כי טענותיו של בא כוח המערער כנגד ההליך בפני הוועדה הרפואית אינן מקובלות עלי והן מהוות טענות בעלמא, ללא כל תשתית עובדתית לכך.

            רצה המערער להשיג על החלטת הוועדה הרפואית יכול היה להגיש ערר במועד.