פסק-דין בתיק עבל 114/06

השופט יגאל פליטמן

1.      לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב ( השופטת סיגל דוידוב-מוטולה; בל 5155/04), בו נדחתה תביעת המערערת לתשלום מענק שאירים וזאת על-פי הוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב)- התשנ"ה- 1995. (להלן: החוק).

2.      נקדים ונציין כי לאחר שעיינו בכל חומר התיק ובחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנות המשפטיות הנובעות מהן ומשכך ראוי הוא להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

3.      להלן בקצרה העובדות הרלוונטיות לעניינו כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכל חומר התיק:

                    א.        המערערת, גב' אסתר מיכאלי, ילידת 1965, היתה מזכירתו של עו"ד ראובן מרדכי ז"ל (להלן: המנוח) וניהלה עמו מערכת יחסים אינטימית. המנוח נפטר ביום 7.12.00 .

                     ב.         המערערת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ביום 14.1.01, בבקשה להצהיר כי היא ידועתו בציבור של המנוח וכי היא זכאית למחצית מרכושו מכוח הלכת השיתוף. כמו-כן, הגישה המערערת התנגדות לבקשת אחותו של המנוח למתן צו ירושה.

                      ג.         בית המשפט לענייני משפחה נתן ביום 5.2.04 תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין התובעת לבין אחותו של המנוח, בו נקבע כי המערערת הינה היורשת של חלק מעיזבונו של המנוח וכי היא תקבל חלק מנכסיו ופיצוי כספי בגין ויתורה על שאר הנכסים. בנוסף ניתן, במועד זה צו ירושה, בו הוגדרה התובעת כידועתו בציבור של המנוח.

                       ד.         המערערת הגישה למשיב תביעה לקבלת קיצבת שאירים ביום 21.3.04 . והיות וגילה היה נמוך מ-40 במועד פטירתו של המנוח וללא ילדים, זכאותה מכוח החוק היתה למענק שאירים. המשיב סירב לשלם למערערת את מענק השאירים וזאת נוכח השיהוי הניכר בהגשת התביעה.

4.          בית הדין האזורי דחה כאמור את ערעורה של המערערת, על החלטת המוסד לביטוח לאומי, תוך שהוא קובע כי סעיף 296(ב) לחוק מהווה מחסום לתשלום מענק שאירים המערערת וזאת נוכח האבחנה בחוק בין גמלה שוטפת למענק לעניין התשלום הרטרואקטיבי. בכל הנוגע לגמלה שוטפת - ניתן לשלמה עד לתקופה בת 12 חודשים שקדמו לחודש שבא הוגשה תביעה; ובכל הנוגע למענק - ניתן לשלמו רק בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מיום היווצרות התנאים המזכים במענק.

5.        אשר לדעתנו -

א.        המערערת היתה זכאית למענק על פי סעיף 253(א) לחוק לפיו "אלמנה

שלא מלאו לה עדיין 40 שנה ואינה זכאית לקצבה - ישלם לה המוסד מענק..."

ב.       זכאות המערערת למענק כאמור קמה לה ביום פטירת הידוע בציבור שלה. משהגישה המערערת תביעתה למוסד כ-40 חודש לאחר היווצרות זכאותה למענק השאירים, במקום תוך 18 חודש לאותו המועד - אזי בדין לא הגיע לה תשלומו על פי סעיף 296(ב) לחוק.

ג.        פסק דינו של בית הדין לענייני משפחה בדבר היות המערערת הידועה בציבור של המנוח, לא הקים לה את עילת תביעתה כלפי המוסד לביטוח לאומי; אלא יש לראותו כהצהרה על  מעמדה לעניין חוק הירושה (זאת אף אם נתעלם מכך שמדובר בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין).

ד.       משבית הדין קמא לא שוכנע, כי פקיד המוסד הטעה את המערערת כטענתה, לא הייתה כל מניעה, כי המערערת תגיש במועד תביעה למוסד לתשלום מענק שאירים וזאת ללא קשר לתביעתה בבית המשפט לענייני משפחה; ובמסגרת תביעתה זו תוכיח היותה הידועה בציבור כאשתו של המנוח לעניין הגדרת "אלמנה" בפרק ביטוח זקנה ושאירים שבחוק הביטוח הלאומי.

             ה.      בית הדין בפסק דינו נתן דעתו לכך כי לאורך כל ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה היה למערערת ליווי משפטי צמוד וכי היא לא קפאה על שמריה לצורך מימוש זכויותיה בענף האבטלה במשיב, שעה שפוטרה מעבודתה בשנת 2002.

             ו.       יש לשוב ולהדגיש כי דרך המלך הותוותה בסעיף 296(א) להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי תוך שנה מהיום בו נוצרה עילתה; וסעיף 296(ב) לחוק מהווה את ה חריג לו. תכלית הסעיף ותכלית תיקונו בתיקון 19 הינה , כי המבוטח יפעל במהירות למימוש זכויותיו וזאת כמתחייב מהמצב בו הוא נתון עם היווצרות התנאים המזכים.

6.      סוף דבר - לאור האמור לעיל, ומשתביעת המערערת למוסד הוגשה בחלוף כ-40 חודשים מהחודש בו נוצרו התנאים המזכים במענק השאירים- בדין דחה בית הדין קמא את התביעה בפסק דינו ואף דין הערעור עליו להידחות ללא צו להוצאות.