פסק-דין בתיק עבל 113/06

השופט עמירם רבינוביץ

1.         השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה היא מהו המועד ממנו ואילך יש לקבוע כי המערער הוא "תושב ישראל". האם, כטענת המשיב (להלן - המוסד) מועד זה הוא חודש אוגוסט 2002 או שמא, כטענת המערער,  מועד זה הוא מועד נישואיו לאשתו, היינו שנת 1980.

הרקע העובדתי

2.         המערער יליד חברון נישא לאשתו בשנת 1980. אין חולק, כי אשתו מחזיקה בתעודת זהות ישראלית. לבני הזוג ארבעה ילדים.

3.         ביום 15.8.1995 בעקבות בקשה לאיחוד משפחות שהגיש המערער נתנה למערער על ידי משרד הפנים אשרה לישיבת קבע במדינת ישראל.

4.         ביום 1.8.2002 שכר המערער דירה בשכונת עיסוויה בירושלים. החל ממועד זה ואילך הכיר המוסד בתושבותו של המערער.

5.         המערער לא הגיש למוסד תביעה לתשלום קצבת ילדים. בחודש ספטמבר 2002 הגיש המערער למוסד תביעה לתשלום קצבת נכות. עקב כך, נקבעה לו דרגת אי כושר להשתכר החל מיום 1.7.2002. מאחר שבמועד היווצר אי הכושר להשתכר לא היה המערער, לשיטת המוסד, "תושב" נדחתה תביעתו לתשלום קצבת נכות.

6.         בחודש מרץ 2003 הגיש המערער תביעה לתשלום קצבת הבטחת הכנסה. תביעה זו נדחתה מן הטעם שלא קמה למערער זכאות לתשלום הקצבה המבוקשת, אלא בחלוף שנתיים מהמועד בו הוכר כ"תושב". עוד נטען, כי אשת המערער לא התייצבה בשירות התעסוקה בחודשים הרלוונטיים וכי גם מטעם זה יש לדחות תביעת המערער. 

ההליכים בבית הדין האזורי וטענות הצדדים

7.         בחודש ספטמבר 2003 הגיש המערער שתי תביעות לבית הדין האזורי בירושלים. בתביעה הראשונה ביקש לחייב את המוסד לשלם לו קצבת נכות ואילו בתביעה השנייה ביקש לחייב את המוסד לשלם לו קצבת הבטחת הכנסה. מאחר שבשתי התביעות התעוררה שאלה משותפת - תושבותו של המערער הוחלט לאחד את הדיון בשתי התביעות.

8.         טענתו של המערער בבית הדין האזורי הייתה, כי מאז נישואיו התגורר בית חמו הממוקם בשכונת ואדי ג'וז. בהקשר זה הוסיף המערער וטען, כי עבר להתגורר בבית חמו עם נישואיו בשל מצבה הבריאותי הרעוע של חמותו והצורך לטפל באחיה הקטנים של אשתו. עוד טען המערער כי עם מותה של חמותו בשנת 1982 נטלה על עצמה אשתו את הטיפול בילדים. המערער טען עוד כי משנת 1982 ועד לשנת 1995 עבד בעיר העתיקה בירושלים. המערער המציא במהלך הדיון בבית הדין האזורי "תעודת זכאות" לחודשים מסויימים בשנת 1996 מאת קופת חולים מאוחדת. עוד המציא המערער מכתבים מגורמים שונים (בזק,  שירותי בריאות כללית, בית החולים הדסה) הממוענים למערער או לאשתו. הכתובת הרשומה במכתבים אלה היא שכונת ואדי ג'וז.

9.         המוסד מצידו טען כי המערער התגורר עם אשתו מאז נישואיהם ועד לשנת 2002 בחברון. תימוכין לטענה זו מצא המוסד בהודעות שונות שמסר חמו של המערער לחוקרי מוסד במועדים שונים בשנים 1987, 1991, 1993 ו - 1997. במיוחד הסתמך המוסד על הודעת חמו של המערער מיום 1991, בה מסר האחרון כי בתו מתגוררת עם המערער בחברון מאז נישואיה.

10.       במהלך הדיון בבית הדין האזורי נשמעו מטעם המערער עדויותיהם של המערער עצמו, חמו ואדם נוסף המתגורר בשכונת ואדי ג'וז. מטעם המוסד נשמעו עדויותיהם של גובי ההודעות מטעמו.

11.       לאחר שמיעת עדויות הצדדים החליט בית הדין האזורי (בל 12315/03, בל 12200/03 ; הנשיאה רונית רוזנפלד ונציגי הציבור כרמון ומרבך) לדחות את תביעת המערער בנימוקים הבאים :

א.        כפי שעולה מחומר הראיות רק בשנת 1995 קיבל המערער אשרה לישיבת קבע בישראל. עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו, לפיה התגורר בשכונת ואדי ג'וז מאז נישואיו בשנת 1980. 

ב.         בהודעה שמסר חמו של המערער למוסד בשנת 1991 צויין מפורשות כי המערער מתגורר בחברון עם משפחתו. יש ליתן משקל מיוחד להודעה זו שנתנה בטרם היה מודע מוסר ההודעה לתוצאות המשפטיות של

ג.         המערער לא הגיש מעולם תביעה לקצבת ילדים.

ההליכים בבית דין זה

12.       המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית דין זה, במסגרתו חזר, בעיקרו של דבר, על הטענות שהשמיע בבית הדין האזורי.

13.       במהלך ישיבת קדם ערעור שהתקיימה בהליך החליט בית הדין ליתו צו המופנה למשרד הפנים. במסגרת הצו התבקש משרד הפנים להשיב על השאלות הבאות :