פסק-דין בתיק עבל 11/99

השופט יגאל פליטמן

1.         פתח דבר

            לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (תב"ע נז/0 - 24; השופט הראשי ח' סומך ונציגי הציבור מר פרל ומר אמיתי), לפיו התקבלה תביעת המשיבים כנגד המערער לשלם להם סכום "של 29,150 ש"ח המהווים 25% מהסכום שקיבל הנתבע (המערער) בעקבות הסדר פשרה שנעשה בינו לבין חברת ביטוח אררט, זאת מכוח זכות השיפוי המוענקת לנתבע (המערער) בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק)".

2.         הרקע העובדתי

            א.        יוסף זילברשמידט ז"ל (להלן - המנוח), נספה ביום 28.5.1985 בתאונת דרכים, שאירעה עת נהג ברכבו ממקום עבודתו בחברת גדות  לביתו.

            ב.         תאונת הדרכים הוכרה כתאונת עבודה ובעטייה משלם המוסד לאלמנת המנוח קיצבה לתלויים בנפגע בעבודה.

            ג.         בין המוסד לבין חברת הביטוח אררט בע"מ שביטחה את רכבו של המנוח, נחתם ביום 5.2.1979 הסכם בו נקבע לעניינו כזאת:

            "הואיל וברצון הצדדים לחסוך את ההתדיינות בכל תביעה בנפרד ולהימנע מניהול הליכים משפטיים ממושכים ויקרים ולהסדיר מראש את זכות התביעה של  המוסד לפי סעיף 150 לחוק (סעיף 328 לחוק בנוסחו המשולב כיום), לפיכך הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

שילם או משלם המוסד על פי הוראות החוק - גימלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן - התביעה), והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת את השימוש בכלי הרכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים בגינה משתלמות הגימלאות לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן:

1.         כאשר הנפגע הוא הנוהג בכלי הרכב 62.5% (הורד

 ל 55% בעת הרלבנטית לענינינו) מסכום התביעה.

2.         כאשר הנפגע אינו הנוהג בכלי הרכב - 80% מסכום התביעה".

                        הסכם דומה נחתם עם חברות הביטוח האחרות.

            ד.         על פי אותו הסכם, דרש המוסד מאת אררט תשלום של 55% מסכום הגימלאות ששילם וישלם לאלמנת המנוח, וביום 9.3.1987 שילמה לו חברת הביטוח סך של 116,602 ש"ח לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו כנגדה.

            ה.        ביום 19.12.1989 הגישו, עיזבון המנוח, אלמנתו ושני ילדיו הבוגרים תביעה נזיקית על פי החוק לנפגעי תאונות דרכים כנגד חברת הביטוח אררט. בתביעתם הם טענו לזכאותם לפיצוי הן כיורשי המנוח והן בגין אובדן תמיכתו בהם.

                        אותה התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת - נמחקה ביום 11.12.1990 ולאחריה הוגשה ביום 15.4.1992 תביעה מתוקנת אליה צורף גם המוסד לביטוח לאומי כנתבע נוסף. בתביעה המתוקנת נטען כנגד המוסד, כי הוא חב להם 25% מהסכום שקיבל מחברת הביטוח על פי ההסכם בינו לבינה, וזאת מכוחו של אותו הסכם או לאור הוראת סעיף 328 לחוק.

            ו.         בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי:

                        לגבי אלמנת המנוח - "תביעתה נבלעת על ידי תשלומי המוסד ששולמו ועוד ישולמו לה וממילא, איפוא, עולה שיעורם על אלה אשר הגיעו לה כשאירה של המנוח. ברי, איפוא, כי התובעת לא זכאית עוד לכל סעד מאת הנתבעת".

                        אשר לילדים - "ברי וגם ב"כ הנתבעת לא חולק על כך שהם זכאים לקבל את חלקם בנזק הלא ממוני בסך של 17,143 ש"ח".