פסק-דין בתיק עבל 1096/02

בית הדין הארצי לעבודה

חיה זייפר                                                                                  המערערת

המוסד לביטוח לאומי                                                              המשיב

בפני הנשיא סטיב אדלר, סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, השופט יגאל פליטמן 

נציג עובדים מר דניאל יעקבסון, נציג מעבידים מר יצחק דויטש

בשם המערערת: בעלה

בשם המשיב: עו"ד חיים בצלאל

פ ס ק   ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

בית הדין האזורי, השופט ארי תיבון ונציגי הציבור מר פיסט ומר גור (בל 001839/00), דחה את תביעתה של המערערת כנגד המשיב, המוסד לביטוח לאומי. התביעה סבבה על שניים - האחד, חוסר סמכות המוסד לביטוח לאומי לקבוע את גובה דמי הביטוח ולגבותם והשני, החובה לאפשר למערערת לפנות לועדת שומה שמונתה לפי סעיף 372 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). בית הדין האזורי ראה את התביעה כ"התחכמות והתפלפלות" שגרמו להפסד זמנם של המוסד לביטוח לאומי ובית הדין האזורי והשית על המערערת הוצאות משפט בסך -.1,500 ש"ח בשל כך.

העובדות

הצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר לעובדות. המערערת עבדה בשנת 1998 כגננת שכירה. בנוסף לכך היא העבירה שיעורים פרטיים בתשלום מהם היתה לה הכנסה בשיעור העולה ב-50% על הכנסתה ממשכורתה כשכירה. על הכנסה זו חוייבה המערערת בדמי ביטוח. בעלה של המערערת ביקש לברר את הסיבה לחיוב. זו הוסברה לו בכתב ובעל פה.

טענות המערערת

ראשית, טוענת המערערת להעדר הסמכה מפורשת בחוק לגביית דמי ביטוח על ידי המוסד לביטוח לאומי. המערערת טוענת כי ניתנה לפקיד גבייה ראשי שמונה לפי סעיף 357 לחוק הביטוח הלאומי ולועדת שומה לפי סעיף 372 לחוק, הסמכות לקבוע את סכום דמי הביטוח אולם לא הוקנתה להם הסמכות לגבות את דמי הביטוח. עוד הסתמכה התובעת על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שכן לטענתה הסמכות לחייב בדמי ביטוח שנויה במחלוקת באשר היא סמכות הפוגעת בקניינו של המבוטח ועל כן דורשת הסמכה מפורשת בחוק. בחוק אין הוראה מפורשת לחייב מבוטח לשלם סכום דמי ביטוח השנוי במחלוקת. אשר על כן רק לאחר הכרעת ועדת השומה המתכנסת לפי בקשת המבוטח בדבר קביעת סכום דמי הביטוח שעליו לשלם, רשאי המוסד לביטוח לאומי לחייב את המבוטח בתשלום דמי ביטוח. 

טענתה השנייה של המערערת היא כי סעיף 372(א) לחוק הביטוח הלאומי מקנה למבוטח את הזכות לבקש החלטת ועדת שומה לאו דווקא בהליך של ערר. לטענתה יש לאפשר לה למצות את הדיון בפני ועדת שומה בטרם תפנה לערכאה שיפוטית של בית הדין.

טענות המוסד לביטוח לאומי

המשיב קבע את הכנסתה של המערערת ואת דמי הביטוח שעליה לשלם כדין, כמתחייב מהוראות חוק הביטוח הלאומי. פעולותיו נעשו במסגרת הסמכות שהוקנתה לו בחוק הביטוח הלאומי וגם הליכי הגבייה נעשו כדין ובמסגרת סמכויותיו.