פסק-דין בתיק עבל 104/08

השופטת רונית רוזנפלד

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר נוריאל ממליה והגב' נאווה שוורץ; בל 13278/04) שדחה תביעתו לדמי אבטלה.

בית הדין האזורי קבע, כי המערער צבר אך 241 ימים מתוך 300 ימים הנדרשים לפי הוראת החוק בשנה וחצי שקדמה ל"תאריך הקובע", ומשכך, לא קמה לו זכאות לדמי אבטלה.

2.         העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מפסד דינו של בית הדין האזורי הן   כדלקמן:

א.        המערער הגיש תביעה לדמי אבטלה בחודש יוני 2003. "התאריך הקובע" שנקבע לו הוא 1.6.03.

ב.         עובר ל"תאריך הקובע", עבד המערער בכמה מקומות עבודה.

ג.         בקשר לתקופת העבודה עד דצמבר 2002 לא היו למערער השגות על מספר ימי העבודה שנמנו לו כתקופת אכשרה, למעט הטענה שבחודשים יוני 2002ועד אוגוסט 2002 יש למנות לו 75 ימי אכשרה ולא 72 ימים כפי שמנה המוסד לביטוח לאומי.

ד.         המערער עבד בחברת אדם מהנדסים מחודש דצמבר 2002 ועד מאי 2003. לפי טענת המוסד לביטוח לאומי צבר המערער בתקופה זו 41 ימים כתקופת אכשרה.

ה.        בתום תקופת עבודתו בחברת אדם, חתם המערער על הודעת כתב ויתור וסילוק לפיה אין לו כל תביעות כנגד החברה בגין תקופת עבודתו אצלה.

3.         פסק הדין של בית הדין האזורי

המחלוקת שאליה נדרש בית הדין האזורי בפסק דינו התייחסה בעיקרה למניין ימי העבודה של המערער בתקופת עבודתו בחברת אדם מהנדסים. בעוד שלפי טענת המוסד לביטוח לאומי, שנסמכה על רישומי החברה, צבר המערער אך 41 ימי עבודה בחודשים הנ"ל, טען המערער, כי עבד ימים רבים נוספים. לטענתו, החברה דיווחה ושילמה דמי ביטוח רק עבור הימים בהם ביצע עבודות בשטח, בעוד שעבד ימים רבים בביתו, וגם אותם יש למנות כחלק מתקופת האכשרה.

בית הדין האזורי קבע, כי שכרו של המערער שולם לו לפי ימי העבודה שעבד בשטח, וכי המערער מעולם לא הלין על שיעור השכר, כאילו לא שולם לו המגיע לו עבור ימים שבהם עבד בביתו. כמו כן התברר,  כי חברת אדם אף לא הזמינה ממנו עבודה שהיא מעבר לעבודתו בשטח. בית הדין האזורי ציין עוד בפסק דינו כי המערער חתם על מסמך העדר תביעות בתום תקופת עבודתו בחברה. בהסתמכו על התשתית הראייתית כפי שנפרשה לפניו קבע בית הדין, כי המערער לא הוכיח טענתו בדבר ימי עבודה נוספים על אלו כפי שנרשמו וכפי ששולם לו עבורם  על ידי החברה, וכי רישומי חברת אדם אודות מספר ימי העבודה משקפים נכונה את ימי עבודתו .

משנדחו טענות המערער בדבר ימי עבודה נוספים בהם עבד, מעבר למספר הימים כפי שדווחו על ידי חברת אדם, והתקבלה עמדת המוסד לביטוח לאומי בדבר מספר הימים שצבר המערער בתקופת העבודה בחברה, נקבע כי התובע לא צבר ימי אכשרה כנדרש לצורך הזכאות לדמי אבטלה.

4.         במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו הצדדים על בקשתם כי טענותיהם כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון יחשבו כסיכומים, וכי התיק יועבר אל המותב למתן פסק דין על יסוד הסיכומים וכלל החומר שבתיק.

5.         עיקרי טענות המערער

            לטענת המערער, הוא מילא אחר חובת ההתייצבות וכלל חובותיו בלשכת התעסוקה.  לדבריו, יש אישור על 45 ימי עבודה בחברת אדם אך הוא עבד שם 126 ימים, ובתיק בית הדין יש פירוט של ימי העבודה ומסמכים שונים.  לטענת המערער, אף שיש חובה לחתום חוזה עבודה עם העובד ובו יש לפרט את תנאי העסקתו, לא נחתם עימו חוזה.

6.         עיקרי טענות המשיב

            בית הדין האזורי קבע קביעה עובדתית מפורטת ומבוססת היטב. על פי קביעת בית הדין, המערער לא הוכיח כי עבד יותר ימים מכפי שדיווחה מעסיקתו, וכפי שעולה גם מתלושי השכר. אין בנימוקי הערעור כדי להצביע על שום פגם שנפל בפסק הדין, ומשכך, ראוי פסק הדין של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו.

            דיון והכרעה