פסק-דין בתיק עבל 1031/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופט שמואל טננבוים, דן יחיד בתיק בל 286/94) שדחה את תביעתו של המערער להכיר במחלת הסכרת ממנה סובל כתאונה בעבודה בהתאם להוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

2.         המערער ביקש שלא להתייצב לדיון וכי הערעור יתברר על דרך של טעונים בכתב.

3.         כאן המקום לציין כי שלב ההוכחות בבית הדין האזורי התנהל בפני מותב בראשות השופט מאיר נחתומי ועקב פרישתו התיק הועבר למתן פסק דין למותב אחר.

4.         בתחילתו של הדיון, בפני המותב בראשות השופט נחתומי היתה הסכמה דיונית בין הצדדים כי תצהיר עדותו הראשית של המערער ישלח לחוות דעת של מומחה יועץ רפואי ועל פי העדות המפורטת בו המומחה יחווה דעתו בשאלת הקשר הסבתי בין עבודת המערער לבין מחלת הסכרת.

            במסגרת זו נקבע כי היה והמומחה ישלול את הקשר הסיבתי תדחה התביעה ואם המומחה יאשר את הקשר הסיבתי יקבע התיק לדיון בעניין .

            כבר אציין בהקשר זה, כי הסדר דיוני שכזה אינו מקובל על דעתי ויש להימנע ממנו.

5.         העובדות שהועברו אל המומחה היו העובדות שתוארו על ידי המערער ללא חקירה הנגדית וכך שזוהי גרסתו המקורית ועל בסיס גרסתו המומחה חיווה את דעתו.

6.         להלן תמציתן:

א.        המערער החל לעבוד בתאריך 1.5.91 כשליח וכתבן במשרד עורכי דין ובחודש יולי 1991 החל לעבוד במקביל במשרד עורכי דין נוסף. העבודה היתה כרוכה בלחץ ובמתח רב, דבר שגרם לעייפות מתמשכת הגורמת להתעלפויות וכאבי ראש.

ב.         בתאריך 31.8.92 החל סכסוך וחילוקי דעות עם אחד מעורכי הדין אצלו עבד המערער ואף ארעה תופעה של מחלת עור כתוצאה מחומרים כימים שהיו במשרד כאשר הצטברות המתחים הגיעה לשיאה בתאריך 12.3.93, כאשר עורך הדין צעק עליו וכתוצאה מכך המערער יצא לחופשת מחלה בתאריך 14.3.93 - 19.3.93. וכשחזר הודיע לו עורך הדין כי הוא מפוטר. כתוצאה מן המתח הנפשי והאירועים בעבודה התפרצה מחלת הסכרת שהתגלתה בבדיקות שהמערער ביצע בתאריך 21.5.93.

7.         המומחה שמונה על ידי בית הדין האזורי היה פרופסור מנחם פיינרו ועל הבסיס העובדתי שפורט בתצהירו של המערער בבקשו להשיבו על השאלות הבאות.

"א.      מתי אובחנה לראשונה בתובע מחלת הסכרת כעולה מהרשומות הרפואיות? האם אובחנו בתובע קודם לכן מחלות אחרות? אם כן, נא לפרט.

ב.         האם יש או אין קשר סיבתי רפואי בין עבודתו של התובע, כמפורט בתצהירו, למחלת הסכרת ממנה הוא סובל?

ג.         לעמדת המל"ל, כעולה מכתב ההגנה - "מחלת התובע באה על רקע מצבו הבריאותי הקונסטיטוציונלי" - מה חוות דעתך?

ד.         האם לדעת המומחה הרפואי השפעת עבודתו של התובע, כמתואר בפרק העובדות, על מחלת הסכרת שאובחנה בתובע היתה (1) שווה או (3) פחותה או (4) פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים שהיו בתובע, (אם כן נא לפרט)?"

            המומחה הרפואי פרט את מצבו הקונסטיטוציוני של המערער וקבע שהשפעת העבודה היתה פחותה ממצבו הקונסטיציוני.

8.         בהתאם לחוות הדעת, בית הדין האזורי דחה את התביעה ואף קבע למעלה מן הדרוש כי גם העובדות שהובאו כבסיס לחוות הדעת לא הוכחו מאחר ובפני המומחה הובא רק תצהיר עדותו הראשית של המערער.

9.         המערער היה מיוצג על ידי עורך דין במהלך ניהול הדיון בבית הדין האזורי ובתחילתם של הליכי הערעור. באי כוח הצדדים הוזמנו לישיבת גישור בפני עו"ד זאב כרמלי ובמהלכה הובהר לבא כוח המערער כי יתכן והכרה בפגיעתו כתאונה בעבודה תגרום להפחתת הקצבה וזאת לאור העובדה שהמערער מקבל מזה שנים רבות קיצבת נכות כללית בשעורה המלא ולאור שכרו הנמוך של המערער עובר לתביעתו להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה והוראת סעיף 320 לחוק - לא ניתן לקבל כפל קצבאות.

            בא כח המערער פנה אל המוסד לביטוח לאומי שיבררו אם אכן המערער יפגע בקצבתו מברור זה עלה כי אכן קצבתו במסגרת תאונה בעבודה תהא נמוכה יותר מן הקצבה מכוח הנכות הכללית. בא כח המערער ניסה ליצור קשר עם המערער וללא הצלחה ואף הודיע כי הוא אינו מייצג עוד את המערער.