פסק-דין בתיק עבל 1010/04

הנשיא סטיב אדלר

פתח דבר

שוב עולה ושבה בפנינו סוגיית השימוש בכלי רכב כשולל זכאות לקצבת הבטחת הכנסה מכוח חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה או החוק). חוק הבטחת הכנסה הנו חוק סוציאלי המיועד להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה כדי מחייתם, הכנסה מינימאלית לשם סיפוק צרכים חיוניים, קרי, לשם שמירה על כבודם כבני אנוש. חוק הבטחת הכנסה אינו מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו. בהתאם, נקבע בדין ובהלכה הפסוקה כי שימוש דרך קבע ברכב מקים חזקה של "הפקת טובת הנאה משימוש ברכב" וזו מצדה, שוללת את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה.     

בהליך שבפנינו, אשר נשמע במאוחד עם שלושה הליכים נוספים שלל המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) את קצבת הבטחת ההכנסה מן המבוטחים בנימוק שהם עושים שימוש ברכב דרך קבע. על דחיית תביעותיהם הגישו התובעים תביעות לבתי הדין האזוריים לעבודה אשר הגיעו למסקנות שונות. בשני מקרים פסקו בתי הדין האזוריים, כי על אף השימוש ברכב אין המוסד רשאי לשלול מהמבוטחים את קצבת הבטחת ההכנסה. במקרה הנוסף, אישר בית הדין האזורי את שלילת הקצבה. 

על אף שהליך זה נשמע כאמור, במאוחד עם הליכי ערעור נוספים, החלטנו ליתן את פסקי הדין בנפרד וזאת, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מבוטח. עם זאת, במסגרת הליך זה נתווה את המסגרת הנורמטיבית הצריכה להכרעה בסוגיות העקרוניות שמעלים ההליכים שבפנינו.

[2] עובדות המקרה  בעיקרן וכפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, הן אלה:

[א] המשיבה ( הגב' עמר) הגישה ביום 25.1.1998 תביעה לגמלת הבטחת הכנסה (להלן - הגמלה).

[ב] המוסד שילם למשיבה את הגמלה עד חודש מאי 2001, מועד בו דחה למפרע את תביעתה וזאת, החל מחודש נובמבר 2000. את דחיית התביעה נימק המוסד בכך

שהגב' עמר משתמשת ברכב שמספרו  90-105-84 מתוצרת מאזדה, דגם 323, מודל 1993 (להלן - הרכב).

[ג] הגב' עמר הגישה תביעה לבית הדין האזורי בנצרת, בה ערערה על דחיית תביעתה וטענה, כי השתמשה ברכב לעתים רחוקות בלבד, למטרות מיוחדות. יצוין, כי בבית הדין האזורי בנצרת    לא נשמעו חקירות נגדיות על התצהירים שהוגשו מטעם המשיבה ואף לא עדויות אחרות. פסק הדין ניתן על סמך המסמכים שהוגשו.

     על נסיבות השימוש ברכב הרחיב בית הדין קמא וקבע כדלקמן:

            "התובעת תושבת קרית שמונה, היא גרושה ואם לשתי בנות....הפעוטה סובלת ממום מולד בלב והיא נזקקת לעתים לטיפולים ובדיקות רפואיות...התובעת מיודדת עם בני הזוג..דמרי, המתגוררים אף הם בקרית שמונה. לבני הזוג דמרי יש מוסך לתיקון מכוניות ושניהם עובדים בו. לבני הזוג יש מספר מכוניות, ובהם גם המכונית (הרכב - ס.א.]. בני הזוג דמרי שומרי מצוות והם...מרבים לעשות מעשי צדקה....התובעת התארחה אצלם רבות, וזכתה מהם לתמיכה ולעידוד.

התובעת נהגה לבוא ולשהות במחיצתה של הגב' כוכבה דמרי במשרד של המוסך. מדי פעם ארע שלקוח שהשאיר את מכוניתו במוסך היה צריך הסעה, והתובעת התנדבה להסיע אותו באחת המכוניות של בני הזוג דמרי או באחת המכוניות שהיו במוסך.

במשך הזמן נעזרו בני הזוג דמרי בשרותיה של התובעת גם בכך שהיא לקחה מכוניות מהמוסך לעריכת מבחן הרישוי השנתי. הלקוח היה משאיר את מכוניתו במוסך תוך שביקש כי המוסך ידאג להעבירנה במבחן הרישוי, והתובעת היתה זו שלוקחת מכוניות מהמוסך למכון הרישוי ובחזרה. מקרה כזה התרחש בתדירות של אחת ליומיים-שלושה. אם התובעת היתה במוסך בזמן שהיה צריך לקחת מכונית למבחן השנתי - היא היתה לוקחת אותה משם. אם לאו - היה מי מבני הזוג דמרי מתקשר אל התובעת ומבקש ממנה להגיע.

התובעת ובני הזוג דמרי לא ראו את התובעת "כעובדת" של המוסך....במועד מסוים שלא הוברר...החליט דוד דמרי להעמיד את המכונית לרשות התובעת. בני הזוג לא נזקקו למכונית בדרך כלל....

השארת המכונית ברשות התובעת, הועילה לעסקי המוסך, שכן עם המכונית היתה התובעת יכולה להגיע בקלות אל המוסך כדי לקחת מכוניות למבחן רישוי שנתי.

ברור שהעובדה שהתובעת החזיקה את המכונית, עזרה גם לתובעת. התובעת הסיעה במכונית את הפעוטה אל המעון ואל טיפולים ובדיקות רפואיים. התובעת נסעה לקניות עם המכונית. התובעת השתמשה במכונית גם כדי להגיע למוסך או ממנו....

ההוצאות הקבועות בגין המכונית שולמו על ידי בני הזוג דמרי. הם אלה ששילמו את הוצאות הרישוי והביטוח של המכונית. כשהיה צורך בתיקונים ובטיפולים של המכונית, היא תוקנה וטופלה במוסך של בני הזוג, על חשבונם, כמובן. בני הזוג דמרי מימנו גם חלק מהוצאות התדלוק של המכונית, אולם גם התובעת השתתפה בהוצאות התדלוק; התובעת קנתה דלק למכונית בסכום של כ - 150 ש"ח בשבוע..".

[ד] בית הדין האזורי קיבל את תביעתה של המשיבה באופן שחייב את המוסד לשלם לה גמלת הבטחת הכנסה בעבור התקופה שמחודש נובמבר 2000 ועד חודש מאי 2001. מכאן הערעור שבפנינו.