פסק-דין בתיק עב 8678/05

1.         זוהי תביעה לתשלום החזרי ניכוי בגין התייעלות, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, הפרשי תקופת הסתגלות, פדיון חופשה שנתית, תשלום בגין עיתון שלא שולם וכן פיצויי הלנה בסכום כולל של 806,808 ש"ח.

            העובדות

2.         התובעת רואת חשבון במקצועה, הועסקה בנתבעת מיום 1.3.93 ועד לסיום העסקתה במסגרת תוכנית הבראה ביום 31.12.04. בתקופה שבין 1.3.93 - 31.8.97 הועסקה התובעת כעובדת מן המנין על פי תנאי ההסכם הקיבוצי החל על עובדי הנתבעת בדירוג מבקרים דרגה 12. ביום 1.9.97, עברה התובעת למסלול העסקה בחוזה אישי וממועד זה ועד לסיום העסקתה ביום 31.12.04, הועסקה כעובדת בכירה על פי תנאי חוזה אישי.

למעט בשנתיים הראשונות להעסקתה, שימשה התובעת כסגנית וכממלאת מקום גזבר הנתבעת. במהלך השנים 2000 - 2002 שימשה כגזברית בפועל של הנתבעת ובתקופות אלה, כיהנה כגזבר הנתבעת ללא שהיה גזבר ממונה מעליה. כך גם בתקופה מחודש דצמבר 2003 ועד לחודש פברואר 2004.

3.         החל משנות ה-90 המאוחרות, התדרדר מצבה הכלכלי של הנתבעת ובין השאר, מונתה לה ועדה קרואה בשנים 2000 -2002. הדבר לא הביא להבראתה של הנתבעת וגרעונה הלך ותפח. גרעונה של הנתבעת בשנת 2003, עמד על כ-231 מאות מליוני שקלים חדשים. בגין חובות הנתבעת לגופים שונים, ננקטו נגד הנתבעת מאות הליכים בבתי המשפט ובלשכות ההוצל"פ, לרבות עיקולים מסוגים שונים. הנתבעת לא היתה מסוגלת לשלם משכורות לעובדיה והדבר השבית את עובדי הנתבעת למשך שמונה חודשים. במרץ  2004, מונה לנתבעת חשב מלווה במטרה לגבש תוכנית הבראה. כחלק מתוכנית ההבראה, נחתם ביום 14.7.04 הסכם קיבוצי מיוחד בין הנתבעת לבין הסתדרות המעוף וועד עובדי עירית לוד. הסכם ההבראה כלל פיטורי עובדים רבים והפחתות שכר לנותרים. בין השאר, הופסקה העסקתם כשליש מבכירי הנתבעת.

            במסגרת הליך ההבראה, הופחת משכרה של התובעת בחודשים ספטמבר - דצמבר 2004 סכום השווה ל-25% מהשכר.

            ביום 7.11.04 נערך לתובעת שימוע לקראת פיטורים. ביום 12.12.04 הודיע ראש העיר לתובעת, כי הוחלט על הפסקת עבודתה בנתבעת במסגרת תוכנית ההבראה. הפסקת העבודה נקבעה ליום 31.12.04. באותו מכתב נאמר, כי תשלום פיצויי הפיטורים וגמר החשבון, יעשו בהתאם לתוכנית המאושרת של משרד הפנים מחודש מאי 97'.

            התובעת קיבלה פיצויי פיטורים בסכום כולל של 250,897 ש"ח וזאת במהלך שנת 2005 על ידי שחרור כספים מקופת פיצויים ומקרן פנסיה ותשלום ישיר על ידי הנתבעת. בנוסף, קיבלה התובעת סך 64,848 ש"ח בגין חודשי הסתגלות וכן סך 64,848 ש"ח בגין פדיון חופשה עבור 66 ימי חופשה.

4.         כאמור, מיום 1.9.97 ועד לסיום יחסי עובד ומעביד ביום 31.12.04 עבדה התובעת על פי תנאי הסכם אישי. מדובר ב"חוזה מיוחד להעסקת עובדים בכירים מנהלי אגפים בעיריית לוד" (להלן - החוזה האישי) (נספח א' לתצהיר התובעת). בסעיף 2 לחוזה האישי נקבע, כי חוזה זה יבוא במקום כל ההסכמים, ההסדרים והנוהגים הקודמים בין הצדדים. בסעיף 7 ב' נקבע, כי התפטרות ופיטורים יעשו תוך מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים. בסעיף 8 נקבעה לתובעת משכורת השווה ל-70% משכר מנכ"ל הנתבעת. בנספח א' לחוזה האישי נקבע, כי בשלב מאוחר יותר יועלה שכרה ל-75% משכר מנכ"ל ולאחר מכן ל-80% משכר מנכ"ל.

            בחוזה האישי נכללו הסעיפים הבאים, הרלוונטיים לשאלות שבמחלוקת:

" הסכם אישי

   5.      א.         ההסכמים הקיבוציים, לרבות חוקת העבודה לעובדים ברשויות

המקומית החלים על עובדיה האחרים של הרשות המקומית לא יחולו על העובד.

ב.         חוזה זה הינו הסכם אישי ומיוחד המסדיר את היחסים בין הרשות המקומית לבין העובד וקובע באופן בלעדי את תנאי העסקתו של העובד.

                                    .............

                                                .............

    תקופה קודמת           

 14.     א.         פרש העובד מיוזמתו לאחר שעבד 4 שנים או יותר על פי חוזה

זה (להלן - תקופת האכשרה) יהיה זכאי עבור תקופת עבודתו ברשות המקומית עד לחתימת חוזה זה ("להלן התקופה הקודמת") לפיצוי פיטורין בשיעור שנקבע בחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג - 1963 המשכורת הקובעת לעניין הפיצויים תהיה המשכורת בדרגת השיא של תקן משרתו.