פסק-דין בתיק עב 4288/04

זוהי תביעתה של התובעת הגב' אלנה לזרסקו (להלן - התובעת) אשר הועסקה כמטפלת סיעודית  של המנוחה הגב' קורנליה בלילה ז"ל (ואשר תיקרא להלן בהמשך - הנתבעת) לתשלום הפרשי שכר עבודה, הפרשי שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה בימי מנוחה, דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בצירוף פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בהתאמה.

מנגד, בפנינו תביעתה הנגדית של הנתבעת כנגד התובעת, לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, השבת הלוואה וגימלת סיעוד, פיצוי בגין אי שחרור הנתבעת ממעמדה כמעסיקתה של התובעת ופיצויים בגין עוגמת נפש.

העובדות

ואלו העובדות שביסוד תביעה זו:

1.         התובעת עובדת זרה, הינה אזרחית מדינת רומניה, אשר הועסקה כמטפלת סיעודית בביתה של הנתבעת והתגוררה עימה החל מיום 12.7.2000 ועד לחודש אוקטובר 2004 (כפוף למחלוקת בין הצדדים האם עד ליום 14.10.2004 כטענת הנתבעת, או עד ליום 4.10.04 כטענת התובעת), ובכפוף למחלוקת בין הצדדים, האם כטענת התובעת היא פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת או שמא כטענת הנתבעת היתה זו התובעת שהתפטרה מעבודתה.

2.         הנתבעת ילידת שנת 1911 (כפוף למחלוקת בין הצדדים באשר למצבה הפיזי ומידת תלותה בתובעת, בתקופה הרלוונטית לתביעה זו), ודוק, אין חולק בין הצדדים כי ראייתה של הנתבעת לקויה, כפוף למחלוקת בין הצדדים באשר למידת לקות זו והשפעתה על תפקודה של הנתבעת.

3.         לנתבעת בן יחיד אשר הוא ואשתו טיפלו בחלק מענייניה של הנתבעת ואף העידו בפני בית הדין במסגרת תביעה זו.

4.         התובעת הגיעה לארץ באמצעות חברת כח אדם "פרופסיה", אשר עסקה בהבאת עובדים סיעודיים מרומניה, ודוק אין חולק בין הצדדים כי תוקף אשרת העבודה של התובעת אצל הנתבעת היה עד ליום 31.12.04.

5.         ביום 14.5.02, אושרה לנתבעת גימלת סיעוד על ידי המוסד לביטוח לאומי, בהיקף של 5.5 שעות שבועיות אשר מאוחר יותר הוגדלו ל- 7.5 שעות שבועיות.

6.         למרבה הצער, לאחר תום פרשת הראיות בתיק זה, ביום 29.12.06 הלכה הנתבעת לעולמה.

7.         משכך, עתר בא כח התובעת לכך שבהתאם לתקנה 25(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 יקבע בית הדין כי בנה היחיד של הנתבעת, יבוא בנעליה לעניין תביעה זו. 

התבקשה תגובת ב"כ הנתבעת למבוקש, כמו גם התייחסות להליכים הנוגעים לחלוקת עזבונה של הנתבעת, ולשאלה האם מבוקש להמשיך בתביעה שכנגד, ואם כן מי מבוקש כי יבוא בנעליה של הנתבעת.

ב"כ הנתבעת הודיעה כי מבוקש להמשיך בתביעה שכנגד, כי הנתבעת לא השאירה צוואה כי בנה הוא היורש היחידי ולפיכך מבוקש כי בנעליה של הנתבעת לעניין התביעה והתביעה שכנגד, יבוא עזבונה של הנתבעת.

זאת ועוד, מאוחר יותר הודיעה ב"כ הנתבעת, כי ביום 6/6/07 ניתן צו ירושה ע"י הרשם לענייני ירושה חיפה והצפון על פיו בנה של הנתבעת הוא היורש היחיד של כל עזבונה של הנתבעת בצירוף העתק צו הירושה.

8.         תקנה 25 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת:

"(א)     לא תפוג תובענה על שום שאחד מבעלי הדין מת או פשט את הרגל, ובלבד שעילת התובענה בעינה עומדת; מת אחד מבעלי הדין בין גמר הדיון לבין פסק הדין, לא תפוג התובענה אף אם אין עילתה קיימת עוד אלא מותר ליתן פסק דין.

(ב)        מת בעל דין או פשט את הרגל או שנכס שלו נסב - אם מרצון ואם מכוח דין - רשאי בית הדין להורות, אם ראה צורך בכך לשם יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בדבר, כי מבצע הצוואה או מנהל העזבון, או היורשים או הנאמנים, או חליף אחר של בעל הדין, כולם או מקצתם, יהיו לבעלי הדין, או שתומצא להם הודעה בדרך או בצורה שיקבע בית הדין ובתנאים שיקבע, והוא יתן צו בדבר המשך המשפט כפי שנראה לו".

הכלל הוא שחובות של מוריש שלא סולקו בחייו - ואשר עילתם אינה פגה בעת מותו, ממשיכים להיות חובות העזבון, כאשר האחריות לפרעם מוטלת על היורשים, בכפוף לתנאים כמפורט בחוק הירושה, התשכ"ה-1965.

            בנסיבות המקרה שבפנינו, בהינתן כי ניתן צו ירושה לעזבונה של הנתבעת, ובהתחשב בכך שעל פיו נקבע כי בנה של התובעת הוא היורש היחיד של כל עזבונה - אנו מורים כי בנה של הנתבעת יהיה חליפה של הנתבעת בתביעה ובתביעה שכנגד, כאשר חבותו לפרעון כל סכום שייפסק, אם ייפסק, תהא כפופה להוראות חוק הירושה.