פסק-דין בתיק עב 3797-06

[נתבע 2]

פתיח

1.             לפנינו תביעתו של מר גבי הבר (להלן: התובע), שהוגשה ביום 21.11.06, לתשלומים שונים בגין שכר עבודה, שעות נוספות, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזרי נסיעות, פיצוי עקב אי ביצוע הפרשות המעביד לפנסיה ואי העברת הכספים שנוכו ממשכורתו, כחלק העובד, לשם הפנסיה.

2.             ביום 12.3.08 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב-התביעה, בטענה לטעות סופר, בנוגע לתחשיב דמי ההבראה שתבע, וכן עקב הפרשי שכר עבודה גבוהים יותר, שלטענתו לא שולמו לו, ועליהם למד רק מכרטסת הנהלת חשבונות, שהועברה אליו במסגרת הליך גילוי המסמכים [ בש"א 1939/09]. בקשתו של התובע לתיקון סכום דמי ההבראה התקבלה במלואה, ואילו תביעתו לתיקון סכום התביעה להפרשי שכר עבודה התקבלה בחלקה בלבד, בשל מגבלת התיישנות [החלטת כב' השופטת רימון-קפלן, מיום 4.8.08].

3.             נתבעת 1 - דפוס מוצקין בע"מ (להלן: החברה) - היתה מעסיקתו של התובע בתקופה הרלבנטית לתביעה ועסקה, בעיקר, בביצוע עבודות דפוס. החברה היתה חדלת פירעון ונמצאה בכינוס נכסים החל מיום 7.8.05, בהתאם להחלטה בתיק פש"ר 681/05 (מחוזי חיפה) [כתב התביעה, נספח א'] - בקשה לאכיפת שעבודים צפים כלליים ושעבודים קבועים מכוח אג"ח, שנעשו על ידי החברה, וכן על ידי חברת ציביון הפקות דפוס בע"מ, לטובת המבקש - בנק איגוד לישראל בע"מ. עו"ד סולי ש. ואנו מונה ככונס נכסים קבוע על כלל נכסי החברה, והוא הוסמך, בין היתר, להמשיך ולנהל את שתי החברות עד לסוף חודש 8/05.

4.             בית-המשפט המחוזי פטר את כונס הנכסים מהתגוננות בפני תביעות שהיו תלויות ועומדות בבית-הדין לעבודה - "בעיקר בגלל שלא תצמח כל תועלת מניהול התביעות במסגרת ביה"ד לעבודה ולא יוותרו כספים לנושים נוספים מלבד הנושה המובטח שיש לו שיעבוד ספציפי" [החלטה מיום 11.10.05, בש"א 13643/05 - כתב התביעה, נספח ז']. בא-כח הכונס - עו"ד איתי פריימן, הגיש בקשה מטעם החברה לעיכוב ההליכים נגדה, לפיה - החלטת המחוזי, אמנם, לא חלה על ההליך שלפנינו, אך, טעמיה רלבנטיים גם כאן, שכן, לא נותרו כספים לנושים נוספים, מלבד הנושה המובטח, וככל שהתובע רצה להוכיח את תביעתו נגד החברה היה עליו להגיש תביעת חוב לכונס הנכסים, במועד הקבוע בדין. עוד נטען בבקשה, כי ביום 4.12.06 הגישו עובדי החברה, באמצעות באת-כח התובע, בהליך זה, בקשה לפירוקה. לפיכך - התבקש עיכוב הליכים נגד החברה עד להחלטה בבקשה לפירוק. התובע, בתגובתו, אישר שהחברה נמצאת בכינוס נכסים למעלה משנה ואין לה כספים לנושים אחרים מלבד בנק איגוד, שהינו נושה מובטח, וכן שהוגשה באמצעות באת-כוחו בקשה לפירוק החברה, והבהיר, כי מהות תביעתו היא חיוב בעלי המניות והמנהלים בחברה, בחובותיה כלפיו, והוא אינו מתנגד לעיכוב הליכים נגד החברה כל עוד נמשכים ההליכים נגד הנתבע 2, בשים לב לכך שההליכים נגד הנתבע 3 עוכבו, בהתאם להחלטת בית-המשפט המחוזי. על כן, עוכבו ההליכים גם נגד החברה [החלטת כב' השופט קוגן, מיום 17.1.07].

5.             ביום 14.2.07 ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי על סיום הליכי כינוס הנכסים ושחרור עו"ד ואנו מתפקידו. על פי הודעתו של עו"ד ואנו לבית-דין זה, מיום 25.3.08 - למיטב ידיעתו, החברה נמצאת בפירוק ולפיכך מעוכבים ההליכים נגדה, כאשר מבקשי הפירוק הם עובדי החברה, שמיוצגים על ידי ב"כ התובע בהליך זה, והמפרק הזמני הוא כונס הנכסים הרשמי.

6.             נתבע 2 - מר דרור בראילובסקי (להלן: דרור) - היה בתקופה הרלבנטית לתביעה בעל מניות ומנהל בחברה [תדפיס רשם החברות - כתב התביעה, נספח ב'].

7.             הנתבע 3 - מר צבי מן (להלן: צבי) - היה גם הוא בעל מניות בחברה, וכן שימש בה כמנהל, בפועל. על פי הודעת עו"ד פני בן נון (במינוי לפי חוק הסיוע המשפטי), צבי הגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל ובמסגרתה נתן בית-המשפט המחוזי בחיפה צו לכינוס נכסיו ומינה לשם כך את הכונס הרשמי [החלטה מיום 29.11.06 בתיק פש"ר 11/06]. לכן, גם לגביו עוכבו ההליכים בתביעה דנן [החלטת כב' השופט קוגן, מיום 25.12.06]. לפי הודעתו של עו"ד בן נון, מיום 3.4.08, בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשתו של צבי להכריז עליו כפושט רגל.

8.             לאור האמור, נוהל ההליך רק נגד דרור, ומטעם ההגנה הוגש תצהירו בלבד [ נ/1]. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע עצמו [ ת/4], וכן הוגשו תצהיריהם של מר משה יחיא [ ת/3; (להלן: משה)] ומר יונתן פורת [ ת/2; (להלן: יונתן)], שעבדו גם הם בחברה. מכאן - שיש לבחון, בראש ובראשונה, האם מתקיימת במקרה שלפנינו עילה לביצוע "הרמת מסך", לשם חיובו של דרור בחובותיה של החברה לתובע, ככל שאלה קיימים. רק במידה והתשובה לכך חיובית, יהא עלינו לפסוק - האם זכאי התובע לתשלומים השונים אותם תבע.

9.             נציין, כי בתחילת דיון ההוכחות, ביום 9.6.10, הציגה ב"כ התובע מסמך מאת המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.1.08, המאשר את תביעתו של התובע בעקבות פירוק החברה ל"תשלום חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים" בהתאם לפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ולפיו - ישולמו לתובע "פיצויי פיטורים" על ידי המל"ל באמצעות העברה לחשבון הבנק שלו [ ת/1]. בחקירתו, התובע טען שלא קיבל את הכסף, וכשנשאל שוב על ידי בית-הדין השיב, כי אינו יודע אם קיבל את התשלום [עמ' 5, ש' 5-1], אך, על פי האמור בסיכומיו - הסכום התקבל גם התקבל [שם, ס' 53]; ויודגש, כי התובע כלל לא ציין בתצהירו שהגיש תביעה למל"ל, בגין חובות החברה כלפיו, ואף לא פירט את מהותה ורכיביה, למרות שתצהירו הוגש כשנה וחצי לאחר שהתקבלה החלטת המל"ל בעניינו.

העובדות ותמצית טענות הצדדים

10.         התובע החל לעבוד בחברה, אשר הוקמה על ידי אביו של דרור, ביום 1.1.83, ואין מחלוקת שהוא עבד באותו מקום ברציפות, במשך 23 שנים, עד לסיום עבודתו [עמ' 1, ש' 7-6].

11.         התובע, שהינו בעל מגבלה נפשית - אשר הצדדים לא פרטו אותה, אך, היא עולה הן מטענות שני הצדדים והן ממסמך רפואי שצורף לסיכומי התובע - מתגורר עם הוריו והועסק בחברה כפועל ייצור; בנוסף לכך, ביצע שליחויות בחברה וכן עשה עבודות ניקיון של בית העסק [ ת/4, ס' 9-7; עמ' 13, ש' 22-12].

12.         לאחר ההחלטה על כינוס נכסים של החברה, מיום 7.8.05, התובע המשיך לעבוד עם כונס הנכסים עד לפיטוריו ביום 31.1.06, עקב הפסקת פעילותה של החברה ומכירת כל ציודה, בהתאם למכתבו של כונס הנכסים, מיום 5.2.06 [כתב התביעה, נספח ח'].

13.         ב- 5 השנים האחרונות לעבודתו, לכל הפחות, שולמה לתובע משכורתו באופן חלקי, בלבד, ובתשלומים, עקב קשיים כלכליים של החברה [כרטסת הנהלת חשבונות של החברה לתאריכים 5.2.06-31.12.00 - ת/4, נספח א'; תלושי משכורת לחודשים 1/06-11/99, למעט החודשים 7/00, 12/01 ו-2/03 - ת/4, נספח ב'].

14.         אין מחלוקת - שלחברה נוצרה יתרת חוב לטובת התובע בגין משכורותיו [עמ' 1, ש' 9-8], והדבר אף עולה בבירור מכרטסת הנהלת החשבונות. כמו כן, אין מחלוקת - כי לא שולמו לתובע דמי הבראה, בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בחברה [עמ' 1, ש' 19], וכי החל מחודש 1/05 לא הועברו הפרשות המעביד לפנסיה וגם לא הפרשות העובד - למרות שהן נוכו משכר התובע [עמ' 1, ש' 21-20; דו"ח קופת הגמל לשנת 2005 - ת/4, נספח ד'].

15.         בנוסף לתשלומים ברכיבים אלה, ולפיצויי פיטורים, ששולמו לתובע על ידי המל"ל, התובע תבע סכומים נוספים - עבור חלף הודעה מוקדמת, עבודתו בשעות נוספות, פדיון חופשה, החזר נסיעות ופיצויים עונשיים. נציין, כי הטענה בכתב התביעה, שהתובע כלל לא ניצל ימי חופשה, איננה מופיעה בתצהירו של התובע, וכך גם הטענה בדבר זכאותו להחזר נסיעות, בחודשים מסוימים - אף שבכתב ההגנה נטען, כי באותה תקופה ניתנו לתובע כרטיסי נסיעה חודשיים. כמו כן, הטענה לזכאות לפיצויים עונשיים נטענה בעלמא ולא הוכחה, והפיצויים הנתבעים כלל לא כומתו.

16.         אשר לתביעה לגמול שעות נוספות - אכן, מתוך העדויות ששמענו עולה, כי התובע שהה שעות רבות במקום העסק, אבל, הימצאות במקום העבודה, כשלעצמה, איננה מעידה, בהכרח, על ביצוע עבודה בשעות נוספות. בענייננו, מהימנה בעינינו גרסתו של דרור, כי כשהורע מצב החברה הובהר לתובע שאין לבצע עבודה בשעות נוספות ולא ישולם בגין עבודה כזו, אולם, למרות בקשות של דרור ושל אחרים, מהתובע, לעזוב את מקום העבודה לאחר שעות העבודה הרגילות, התובע נהג להוסיף שהות שם שעות רבות, מטעמיו ולצרכיו האישיים, ולאור מצבו המיוחד של התובע - דרור בחר שלא להתעמת עמו על כך. התובע עצמו הודה בחקירתו, כי הוסבר לו שלא יקבל תשלום עבור שעות נוספות [עמ' 8, ש' 13-12]. איננו מקבלים את טענתו, כאילו נדרש להישאר מאחר שהמפתחות היו אצלו והיה עליו לנעול את העסק, שכן, אף לדבריו, גם לדרור ולצבי היו מפתחות, ואנו מעדיפים את גרסתו של דרור לפיה - גם הוא וצבי היו נועלים את העסק [עמ' 8, ש' 15-14, 20-19; עמ' 12, ש' 18-15].