פסק-דין בתיק עב 3550-06

פתיח

1.             לפנינו תביעתו של מר ליאור סלע (להלן: התובע), שהינו סוכן ביטוח, נגד סוכנות הביטוח "מור קורן סוכנות לביטוח חיים (2002) בע"מ", ונגד מנהלה ובעל מניות בה - מר ליאור מור, שלטענת התובע היו מעבידיו במשותף (להלן: הנתבעת או החברה, ו- הנתבע, בהתאמה, וביחד: הנתבעים). בתביעה תבע התובע צו למתן חשבונות, על מנת שניתן יהיה לעמוד על סכום הפרשי השכר המגיעים לו, לטענתו, ולקבוע את השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ופדיון חופשה להם הוא זכאי, על-פי גרסתו. כן תבע התובע דמי הבראה. לצורכי אגרה הועמדה התביעה על סכום כולל של 400,000 ש"ח.

2.             התביעה הוגשה תחילה גם נגד חברה בשם "נטו החזרים בע"מ", ח.פ. 512940800, אשר נטען על ידי התובע כי היא חברה העוסקת בהחזרי מס, שהיתה מעבידתו במשותף יחד עם הנתבעים. הנתבעים טענו בכתב ההגנה שחברה זו אינה רלוונטית לתביעה ואין בינה לבין הנתבעת כל קשר עסקי, ולאור אמירת ב"כ התובע, בדיון המוקדם ביום 10.5.07, כי השם המופיע בתביעה אינו שם החברה בה עבד התובע ועליו לאתר את השם הנכון - מחקה חברה זו מהתביעה. אף על פי שלא הוגשה בהמשך ההליך בקשה להוספת נתבעת בשם הנכון, נעיר, כי למרות הכחשת הנתבעים כל קשר לחברה כאמור, מהראיות בתיק עולה שהנתבעת קשורה בחברה בשם דומה (להלן: נטו), שהתובע היה זכאי לעמלות בגין תיקי מיסוי שהעביר לה, בהתאם להסכם בינו לבין הנתבעת. כך למשל, הסכמים שונים עליהם חתומים הצדדים, שנעשו על דף פירמה של הנתבעת שבראשו מופיע הכיתוב "מור-קורן סוכנות לביטוח חיים (2002) בע"מ מקבוצת - נטו החזרי מס", ואחד מהם אף מתייחס במפורש ל"נטו" בקשר לעמלות תיקי מיסוי, המגיעות לתובע [תצהיר התובע - ת/1, נספח א' עמ' 2-1; כתב-ההגנה, נספחים ד' ו- ח'].

3.             כמו כן, בחלק ממכתבי תלונה על התובע, שלטענת הנתבעת התקבלו מלקוחותיה, ואשר צורפו על ידה לכתבי בי-דין מטעמה, מופיעה המילה "נטו" בסוגריים לאחר שם הנתבעת, או כמכותבת נוספת יחד עמה [כתב-ההגנה, נספחים ה'1 ו- ה'3; כתב התביעה שכנגד, נספח 6]; ובמכתב תלונה, שהוביל לפתיחת חקירה משטרתית, צוין התובע כנציג חברת " 'נטו' החזרי מס לשכירים" [כתב-ההגנה, נספח ו'].

4.             הנתבעים, שהכחישו קיומם של יחסי עבודה בינם לבין התובע, בחלק הארי של התקופה הרלוונטית לתביעה, הגישו כתב תביעה שכנגד, בו נטען, כי אם יקבעו יחסי עובד-מעביד, אזי, על התובע להשיב את ההפרש בין הסכומים הגבוהים שקיבל, כעצמאי, לעומת השכר שהיה מקבל כשכיר, לשלם להם תמורת הודעה מוקדמת, להחזיר עמלות, שקיבל על חשבון פוליסות ביטוח, שבוטלו, ולשלם את המוסכם עבור הרכב שמכרו לו. עוד תבעו הנתבעים פיצוי ללא הוכחת נזק בגין גזל "סוד מסחרי" ופיצוי נוסף, עקב הפרת החוזה שבין הצדדים וקיומו בחוסר תם לב, לטענתם, ועקב פגיעה במוניטין; בנוסף, תבעו צו האוסר על התובע ליצור קשר עם לקוחות הנתבעת, בכלל, ובפרט אוסר עליו לגרום להם לבטל את התקשרותם עם חברות הביטוח באמצעות הנתבעים.

5.             נציין, כי התובע הדגיש בסיכומיו, שלמרות התייחסותו בקצרה לחלק מטענות הנתבעים במסגרת הסיכומים, אין בכך כדי למצות את טיעוניו בנדון והוא יעשה כן במסגרת סיכומי התשובה. למרות זאת, והגם שלתובע ניתנה זכות להגשת סיכומי תשובה לסיכומי ההגנה, עד ליום 31.5.11, הוא בחר שלא לנצלה ולא הגיש סיכומים כאמור.

6.             להלן נפרט את העובדות הרלבנטיות הדרושות לענייננו, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות שהונחו לפנינו, ואת טענותיהם העיקריות של הצדדים. לאחר מכן נפנה לדון ולהכריע במחלוקות שלפנינו, על פי סדרן, לא לפני שנדון תחילה בשאלת קיומם של יחסי עבודה בכל התקופה הנטענת על ידי התובע, וזהות המעביד.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

7.             התובע החל לעבוד בנתבעת בחודש 11/02, ואין מחלוקת שבתחילת ההתקשרות שבין הצדדים התקיימו ביניהם יחסי עבודה, על אף שבתחילת עבודתו של התובע לא נחתם עמו הסכם עבודה בכתב (להלן: תקופת העבודה הראשונה).

8.             במסגרת עבודתו, התובע עסק במכירת פוליסות ביטוח ומעט בתיקי החזרי מס, אם כי, עד לשנת 2004, לערך, הוא לא היה בעל רישיון סוכן ביטוח.

9.             לטענת הנתבעים, התובע התקבל לעבודה ללא כל ידע בתחום הביטוח, והתמחה אצל מר ירמיהו קורן - בעל מניות נוסף של הנתבעת (להלן: קורן). לטענתם, החברה השקיעה סכום רב בהכשרתו ולימודיו, לרבות קורסי מכירות, הדרכות על-ידי מרצים מיוחדים של חברות הביטוח וקורס הכנה לבחינות לקבלת רישיון סוכן ביטוח, ובסופו של התהליך התובע הפך לסוכן ביטוח מיומן. התובע הודה, שאכן, קיבל הכשרה אישית מקורן, אך, לטענתו - הוא השתתף בקורסים מיוזמתו ולא במימון הנתבעים, אלא, על חשבונו ועל חשבון חברות הביטוח.

10.         עיקר העבודה התבצע מחוץ למשרדי הנתבעת, בפגישות שהתובע ערך עם לקוחות פוטנציאליים, מתוך רשימת פגישות שנקבעה על ידי מרכז הטלמרקטינג של החברה. התובע החתים את הלקוחות על מסמכי רכישת פוליסה והחזיר את המסמכים לחברה, ולאחר מכן הם הועברו לחברות הביטוח, אשר הפיקו את הפוליסות וגבו את הפרמיות ישירות מהלקוחות-המבוטחים. חברות הביטוח הוציאו דו"חות, אשר כללו את מכלול הנתונים הרלוונטיים לכל פוליסה, לרבות הפרמיה שהיה על הלקוח לשלם לחברת הביטוח, וכן שיוך שמי של מכירות הפוליסות שביצע התובע (להלן: דו"חות חברות הביטוח או הדו"חות). דו"חות אלה הוצאו על שם הנתבעים ונמסרו להם באופן שוטף.

11.         שכרו של התובע הורכב מעמלות תפוקה - תשלום חד פעמי בגין מכירת פוליסות חדשות, הנגזר כשיעור מהפרמיה השוטפת, שמשולמת על ידי המבוטח לחברת הביטוח, במשך תקופה מסוימת המוגדרת בהסכמים עם חברות הביטוח, בקיזוז ביטולים, המחושבים בהתאם למועד הביטול של הפוליסה ביחס לאותה תקופה מוגדרת; עמלות נפרעים - תשלום שוטף, בגין פוליסות וותיקות, שלא בוטלו, הנגזר כשיעור מהפרמיה השוטפת, שמשולמת על-ידי המבוטח לחברת הביטוח לאורך כל חיי הפוליסה; ועמלות החתמות - תשלום בגין תיקי מס, שהתובע הביא. חישוב סכום העמלות המגיע לתובע נעשה מדי חודש בהתבסס על דו"חות חברות הביטוח. כמו כן, התובע קיבל בונוסים שונים.

12.         בתקופת העבודה הראשונה עמלת התפוקה, שקיבל התובע, עמדה על שיעור 9%, עמלת הנפרעים עמדה על שיעור של 50%, ובנוסף לכך שולמו לתובע החזר הוצאות רכב וטלפון נייד. כאשר עמלות מכירותיו של התובע לא הגיעו לשכר מינימאלי של 3,500 ש"ח, לחודש, הוא קיבל השלמה לסכום זה. התובע גם קיבל פרסים או בונוסים, שכללו חופשות לחו"ל. נעיר, כי התובע, שטען שבכל משך ההתקשרות עם הנתבעים הצדדים "פעלו באותם תנאים" [כתב התביעה, ס' 16; ת/1, ס' 20], הכחיש את טענת הנתבעים בנוגע לגובה עמלת התפוקה בעת שהיה שכיר וגרס, כי עליהם להציג את דו"חות חברות הביטוח כדי לאמת טענתם [כתב ההגנה שכנגד, ס' 15]. אולם, על-פי דבריו של התובע עצמו, בחקירתו, שיעור עמלת התפוקה בתקופה זו היה 9% [עמ' 21, ש' 6-1].

13.         הנתבעת הוציאה לתובע תלושי משכורת עד לחודש 10/03. נציין, כי התלושים לא הוצגו בפנינו, על ידי מי מהצדדים, למעט תלוש חודש 10/03 שצירפה הנתבעת [כתב ההגנה, נספח ג']. אין מחלוקת, כי בהתאם לתלוש זה, התובע קיבל במצטבר 73,914 ש"ח כשכר עבודה במהלך שנת 2003, ובהנחה - המוסכמת - שעבד בשנה זו 9 חודשים כשכיר, היה שכרו הממוצע 8,212 ש"ח [ראו: דברי באי-כם הצדדים - עמ' 3, ש' 20-18]. כמו כן, אין מחלוקת, כי בתלוש 10/03 התובע קיבל פיצויי פיטורים בסך 5,260 ש"ח [עמ' 3, ש' 21], ולטענת הנתבעים, שלא נסתרה, יתרת הפיצויים שהגיעו לתובע, עבור עבודתו עד לאותו מועד, שולמה באמצעות שחרור כספי פוליסת המנהלים שלו במגדל [כתב-ההגנה, נספח ב'].

14.         בחודש 11/03 שונה אופן ההתקשרות, כך שהתובע עבר לעבוד מול הנתבעים כ-"עצמאי" והתמורה שולמה לו כנגד חשבוניות (להלן: תקופת העבודה השניה).

15.         התובע טוען - כי לא היה כל שינוי מהותי בעבודתו בתקופת העבודה השניה, ביחס לתקופת העבודה הראשונה, ובמהלך כל תקופת ההתקשרות התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה. לטענתו, שינוי שיטת הדיווח לרשויות, לדיווח כעצמאי, נעשה לפי קביעת הנתבע, כפי שהיה לגבי סוכנים נוספים, והנתבע הוא שקבע אף מתי וכיצד התובע יעבור לעבוד על בסיס חשבוניות במקום תלושי משכורת, והסביר לתובע שלא יהיה כל שינוי ושהוא ידאג לפרוצדורות, והפנה את התובע לרוה"ח שלו - מר נדב קזז (להלן: רוה"ח) - לניהול חשבונות התובע, כאשר הנתבע הוא ששילם לרוה"ח ואחר כך חייב בתשלום את התובע; עוד, לטענת התובע - הנתבע החזיק בפנקסי החשבוניות של התובע, מילא בעצמו את חשבוניות המס של התובע, על שם הנתבעת ועל שמו, לפי שיקול דעתו הבלעדי, ועשה בהן ככל העולה על רוחו מבלי לתת כלל הסברים או אסמכתאות לתובע; במשך כל תקופת העבודה התובע לא עבד עבור אף אחד פרט לנתבעים; התובע לא תאם לעצמו פגישות, אלא, הן נקבעו על ידי טלפניות של הנתבעים; התובע נדרש להגיע למשרדי הנתבעת כדי לקבל הפניות לפגישות, כדי להעביר פוליסות שסגר, וכדי להשתתף בישיבות שאם אחר אליהן נקנס; התובע לא קבע את סוג הביטוחים שנמכרו אלא פעל בהתאם להנחיות הנתבעים.

16.         הנתבעים, לעומת זאת - מכחישים קיומם של יחסי עבודה בתקופת העבודה השניה. לטענתם, בתחילת שנת 2004 נערכה רפורמה בשוק ההון ובפרט בענף הביטוח (להלן: הרפורמה בשוק ההון או הרפורמה), שמתכונתה היתה ידועה לצדדים כבר במחצית שנת 2003, ובעקבות זאת, ביקש התובע לעבור למתכונת העסקה של קבלן עצמאי. השינוי באופן עבודתו היה קשור לכך שלאחר תהליך הכשרתו, שארך כשנה, התובע הפך ממתלמד לבעל רישיון סוכן. לפיכך נוהל מו"מ בין התובע והנתבע, והם סיכמו כי אופן העסקתו ישונה משכיר לקבלן עצמאי שנותן לנתבעת שירותים.

לטענת הנתבעים - התובע היה מעוניין בשינוי בשל היתרונות הכלכליים הטמונים בכך, במיוחד לאור מצבו הכלכלי הקשה, אותה עת, שכן, הדבר אפשר לו ליהנות מתמורה גבוהה יותר וגם לנכות הוצאות, הקשורות לעיסוקו, ובפועל הוא אף פעל כדי למצות את היתרונות הגלומים בצורת ההעסקה השונה. מבחינת הנתבעים, לא היה זה הכרחי שהתובע יעבוד כעצמאי, ואכן, ישנם סוכנים שמעדיפים לעבוד כשכירים.