פסק-דין בתיק עב 2755-05

1.     האם כתוצאה ממתן עדות בבירור תלונתה של עובדת המכון למחקר ביולוגי בישראל על הטרדה מינית סבל התובע מהתנכלות של הממונים עליו, נתבעים 3
ו- 4? האם הנתבעים האחרים פעלו כנדרש בבירור תלונותיו ובהגנה עליו מפני ההתנכלות, ככל שהתרחשה? אלה השאלות העיקריות העומדות להכרעה בהליך זה.

רקע :

2.     התובע עובד בנתבע 1 (להלן - המכון) משנת 1977 ועד היום. עד שנת 1986 עבד ביחידה ייחודית של המכון, ומשנת 1986 עבר לעבוד במחלקת הדפוס שבשטח "סיוע", בה עבד עד שנת 2003. החל מחודש אוגוסט 2003, לאחר שהתובע לקה בחודש מאי 2003 בהתקף לב ועל פי המלצה רפואית, הועבר התובע לעבוד כפקיד במחלקת תחבורה. נציין, כי התקף הלב בו לקה התובע בחודש מאי 2003 הוכר כפגיעה בעבודה בפסק דין מיום 15.6.2010  (בל (ת"א) 3971/06).  (להתקף הלב ולאירועים בעקבותיו, לרבות מעורבות המכון בהליך בין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי נתייחס בגוף פסק הדין).

3.     נתבע 2 (להלן - שפרמן) הוא  מנכ"ל המכון.

4.     נתבע 4 (להלן - קבילו) הוא ראש תחום חשמל ותקשורת בשטח "סיוע" במכון,  ועד חודש אוגוסט 2003 היה הממונה הישיר על התובע.

5.     נתבע 3 (להלן - אברהם) הוא ראש שטח "סיוע" במכון וממונה על קבילו. אברהם הוא הממונה העקיף על התובע הן בתפקידו הקודם במחלקת הדפוס והן בתפקידו הנוכחי במחלקת התחבורה. 

6.     בחודש ינואר 2002 הגישה עובדת המכון, נ.כ., תלונה כנגד קבילו על הטרדה מינית וכן הגישה תלונה על אברהם, על כך שפגע בה בדרכים שונות בעבודה אולם לא הטריד אותה מינית. התלונה הועברה לחקירה בנציבות שירות המדינה (להלן - נש"מ).  במסגרת החקירה בנש"מ זומן התובע להעיד, ונחקר ביום 29.4.02.

7.     לטענת התובע, מאז חודש ינואר 2002 סבל מהתנכלות של קבילו ואברהם, וזאת עקב היותו עד בפרשת נ.כ, ולנוכח סירובו להתאים את עדותו לגרסת קבילו ואברהם. ההתנכלות החמירה לאחר שנתן עדותו בנש"מ. התובע פירט בכתב התביעה ובתצהירו את האופן בו באה לידי ביטוי ההתנכלות אליו, ובין היתר:   חיוב לדווח על כל כניסה ויציאה מהמכון; שלילת האישור לעבוד בימי שישי; הסרת שמו מרשימת הטלפונים של עובדי המדור;  יצירת אווירה עוינת וחרם מצד העובדים האחרים. התובע הוסיף וטען כי  המכון ושפרמן העניקו גיבוי לקבילו ואברהם, ואילו נש"מ לא טיפלה כראוי בתלונותיו בעניין ההתנכלות. כתוצאה מהתנהלות הנתבעים נגרם לו הן נזק ממוני (אבדן הכנסה בשל שלילת האישור לעבוד בשעות נוספות ובימי ו') והן נזק בלתי ממוני -  עגמת נפש רבה ואף נזקים לבריאותו.  בתביעתו, עתר לחייב את כל הנתבעים לשלם לו פיצוי כספי על הנזקים שנגרמו לו ולסעדים נוספים. 

ההליך :    

8.     ישיבת ההוכחות הראשונה בהליך בה העיד התובע התקיימה בפני מותב בראשות השופטת מיכל לויט. בהחלטה מיום 11.11.07 פסלה השופטת לויט עצמה מלדון בהליך, כיון שבאקראי נודע לה כי דר' שפרמן הוא קרוב משפחה של בעלה. בעקבות זאת, הועבר התיק למותב בראשות השופט איטח.

9.     בדיון תזכורת שהתקיים בפני השופט איטח ביום 29.11.07 הוסכם בין הצדדים כי המשפט יימשך מהשלב שבו הופסק בפני המותב הקודם, כאשר יזומן אותו נציג ציבור שהשתתף במותב בראשות השופטת לויט. 

10.            מטעמי בית הדין, בהחלטה מיום 8.1.2008 הועבר התיק לדיון בפני מותב זה, ובפניו נשמעו השלמת עדותו של התובע ועדויות כל העדים האחרים. 

11.            בהחלטה מיום 30.10.2008 התיר בית הדין לתובע להגיש מסמכים מההליך שהתנהל בין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי.

12.            בהחלטה מיום 4.2.2009 נדחתה בקשת התובע להגיש ראיות נוספות - עדויות שנגבו על ידי חוקרי נש"מ במהלך חקירת תלונת גב' נ.כ., אשר לטענת התובע יש בהן כדי להעיד על מעשי התנכלות שיטתיים של קבילו ואברהם בגיבוי הנהלת המכון, לרבות ובייחוד כלפי התובע (ראו לעניין זה בהרחבה בפרק "מסגרת הדיון").

13.            העדים:

13.1.                מטעם התובע: התובע; אשתו, גב' שולמית רצון;  גב' נורית דובדבני - שימשה בתפקיד מזכירתו של אברהם. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות של ד"ר יעקב עשני וד"ר יהושע גוזס. בהחלטת בית הדין מיום 13.2.2007 נמחקו תצהירו של ד"ר גוזס וסעיפים 5 עד 17 לתצהירו של ד"ר עשני. המדינה ויתרה על חקירתו הנגדית של ד"ר עשני .