פסק-דין בתיק עב 2459/03

1.      1.      בפני שתי בקשות לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק הבוררות"), בהן התבקש בית הדין לבטל פסק בוררות חלקי מיום 19.2.03 ופסק בוררות סופי שמיום 25.3.04, שניתנו באותו העניין על ידי רשות השיפוט הארצית (להלן: " רשות השיפוט"). בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בבקשות לביטול פסק הבוררות החלקי והסופי (להלן במאוחד: " פסק הבוררות").

2.      2.      הרקע לבקשה

2.1.  2.1.  בשנת 1994 נקלעה המבקשת למשבר כלכלי בעקבותיו ביצעה הליכי ההבראה וההתייעלות בסיוע הממשלה, ובהם צמצום מצבת כוח האדם בקרב שורותיה והוצאת חלק מעובדיה לפרישה מוקדמת, על פי תכנית פרישה כללית שקבעה המשיבה. 

2.2.  2.2.  ברשימת המועמדים לפרישה מוקדמת נכללו גם שתי המשיבות, אשר חתמו, בשלהי 1995, על חוזה אישי לפרישה מוקדמת, בו נקבעה, כתנאי חובה, ההוראה כי תשלומי הפנסיה התקציבית שתשלם להן המבקשת עקב פרישתן המוקדמת ייפסקו בהגיען לגיל 60, המועד בו יחלו לקבל קצבה חודשית מקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות (להלן- התניה המפלה, קג"מ).

2.3.  2.3.  בחודש ינואר 1999 עתרו שתי המשיבות לרשות השיפוט - היא מוסד הבוררות הקבוע בחוקת העבודה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה - בתביעה להורות למבקשת לנהוג בשוויון בין המינים ולהמשיך ולשלם למשיבות פנסיה תקציבית מוקדמת עד הגיען לגיל 65, כפי שזו משולמת לגברים.

2.4.  2.4.  בין לבין נתקבלה הכרעה עקרונית בסוגיה בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, המורה על בטלות התניה המפלה בחוזה (ראה להלן), וביום 19.2.03 ניתן פסק הבוררות החלקי.

2.5.  2.5.  רשות השיפוט קיבלה את טענת המשיבות וקבעה כי על המבקשת לשלם להן -  החל מהגיען לגיל 60 ועד הגיען לגיל 65 - את ההפרש שבין הפנסיה והתשלומים שמשולמת למשיבות לבין הפנסיה התקציבית שמשולמת לגברים, בניכוי הטבות כספיות אחרות ששולמו למשיבות, ככל שהיו כאלה.

2.6.  2.6.  לצורך חישוב הסכומים המדויקים שעל המבקשת לשלם למשיבות, נדרשו הצדדים להגיש לרשות השיפוט נתונים וחישובים כספיים מטעמם. לאחר שהמשיבות הגישו נתונים כספיים וחישוב כספי מטעמן (ר' נספחים ט', יא' לבקשה), ולאחר שהמבקשת הגישה תגובתה לחישובים (ר' נספח יד' לבקשה), ניתן כאמור פסק הבוררות הסופי ביום 25.3.04. 

2.7.  2.7.  המבקשת הגישה לבית הדין ביום 13.4.03 בקשה לביטול פסק הבוררות החלקי (להלן: " בקשה לביטול פסק בוררות חלקי"), אשר ההכרעה בה אוחדה לבקשתה עם הבקשה שהגישה לביטול פסק בורר סופי (להלן: " הבקשה").

3.      3.      רקע עובדתי - פרשת ניב  וקיומם של הליכים מקבילים

3.1.  3.1.  בסמוך למועד הגשת תביעת המשיבות לרשות השיפוט הארצי, הגישו, בינואר 1999, שתי עובדות אחרות שהוצאו לפרישה מוקדמת על ידי המבקשת, תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב, להצהיר על בטלות התניה המפלה בהסכם הפרישה והשוואת תנאיהן לתנאי הפרישה שנקבעו לגברים. לאחר שתביעתן זו נדחתה, הגישו התובעות ערעור לבית הדין הארצי, שנדחה אף הוא בדעת רוב. ראה: עב (ת"א) 99-3/ 164 ניב נ' קופת חולים כללית (לא פורסם, 30.6.99); עע 238/99 ניב נ' קופת חולים כללית, פד"ע לה, 49 (2000)).

3.2.  3.2.  משנתגלגלה הסוגיה לפתחו של בית המשפט הגבוה לצדק, הכריע בג"צ בפרשה זו, בקובעו כי ההוראות המופיעות בהסכמים שחתמו התובעות עם המבקשת הינן הוראות מפלות, ולפיכך דינן בטלות. לאחר שקבע את המסגרת המשפטית והנורמטיבית, הורה בית המשפט העליון על השבת התיק לערכאה האזורית להמשך דיון והכרעה. ראה: בג"צ 6854/00 ניב ואורטל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו (6) 663 (2002). (להלן: " בג"צ ניב").

3.3.  3.3.  בעקבות החזרת התיק לדיון בבית הדין האזורי, אוחד הדיון בתיק יחד עם  תביעתה של עובדת נוספת - החמישית במספר - שהוגשה כבר בשנת 1996 (עב 302172/96 כרמי נ' שירותי בריאות כללית), ואשר תביעתה צורפה לתביעתן של שתי העותרות בבג"צ ניב. התביעה המאוחדת עודנה תלויה ועומדת בבית דין זה.

3.4.  3.4.  שתי בקשות שהגישה המבקשת להעברת הדיון בתביעות המשיבות מרשות השיפוט לתיק המאוחד המתנהל בבית הדין ולמניעת המשך ההתדיינות ברשות לשיפוט נדחו. ערעורה לבית הדין הארצי נדחה אף הוא, ובית הדין הארצי אימץ את קביעת בית הדין האזורי, כי אין מקום להיעתר לבקשה להעביר את הדיון מרשות השיפוט הארצית שכן ההסכמה להתדיין בפני רשות השיפוט הינה של שני הצדדים בהיותם כפופים לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. ראה: עב (ת"א) 200675/99 קופת חולים הכללית נ' כהן ואח' (לא פורסם, 25.11.99).

4.      4.      טענות המבקשת

4.1.  4.1.  המבקשת טוענת כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל כל אחד מהנימוקים המפורטים בסעיף 24 (3), (4), (7), (9), (10) לחוק הבוררות, המתקיימים לטענתה בפסק הבוררות, וטעמיה כדלקמן:

4.1.1.     4.1.1.     המבקשת טוענת כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה, הן באשר להשלכות שיש לביטול הסעיפים המפלים בהסכם על תקציבה והן על דרך ההכרעה הראויה לפי סעיף 31 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג - 1973.

4.1.2.     4.1.2.     המבקשת טוענת גם כי הכרעת רשות השיפוט ניתנה בחריגה מסמכות שכן ההכרעה מנוגדת לדין המהותי בשורת עניינים, ביניהם שאלת קיומה של הפליה, התיישנות תביעת המשיבות והרחבת חזית. כמו כן, טוענת המבקשת כי רשות השיפוט חרגה מהסמכויות הנתונות לה מאחר והסעד שנקבע למשיבות הינו מעבר למבוקש על ידן בתביעתן, ומבלי שהנושא התברר בפני רשות השיפוט.

4.1.3.     4.1.3.     המבקשת מפנה בהקשר זה לפסק דינו של בית הדין לעבודה שניתן בהליך זה ואשר צורף כנספח ג' לבקשה, בו נקבע, לטענתה, כי רשות השיפוט תהא כפופה לדין המהותי ולדרכי יישומו. המבקשת טוענת עוד כי יש לראות בקביעה תניה שיש לקרוא אל תוך הסכם הבוררות, שהפרה רשות השיפוט אשר לא פסקה בהתאם לדין המהותי.